א. נ. ט. נכסים (2005) בע"מ נ' ח'לאילה

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 50,000 ₪, אשר נחתם בקשר עם חוזה שכירות שנערך בין הצדדים להשכרת מבנה אשר בו הפעילה המבקשת-השוכרת מסעדה.

ביום 18.7.08 ארעה שריפה, המסעדה נשרפה על תכולתה, ונגרם למושכר נזק כבד שלא אפשר המשך השימוש בו. אין מחלוקת כי המבקשת שילמה מראש את דמי השכירות לשנת השכירות הראשונה (1.12.07-30.11.08).

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, טענתה היחידה של המשיבה בביצוע השטר היא כי המבקשת חייבת לשלם דמי שכירות עבור תקופת האופציה שהוגדרה בהסכם השכירות. אלא שלאחר השריפה הודיעה המבקשת בע"פ למנהל המשיבה כי אין בכוונתה לעשות שימוש באופציה. היא שלחה הודעה בכתב רק ביום 17.11.08 מאחר והדבר נשכח מליבה לאור ארוע השריפה וסרוב חברת הביטוח שלה לפצותה.

באשר לנזקים למושכר, המבקשת התכוונה לתקן את המושכר אך בשל חוסר יכולת כלכלית ובמיוחד לאור סרובה של חברה הביטוח לפצותה לא יכולה היתה לתקנו. המשיבה ידעה זאת. ממילא הסכם השכירות קובע כי המבקשת אינה רשאית לעשות כל תיקון או שיפוץ במושכר וכי אלה ייעשו ע"י המשיבה בלבד (סע' 10.3). המשיבה לא עשתה מאומה כדי לתקן את נזקי השריפה ורק לאחרונה ולאחר תום תקופת השכירות הראשונה החלה המשיבה לשפץ את המסעדה.

המבקשת מילאה את התחייבויותיה עפ"י החוזה במלואן ולכן היה על המשיבה להחזיר לה את שטר החוב.

המשיבה לא החזירה למבקשת את הציוד שנותר במסעדה לרבות מנועי המזגנים שהרכיבה המבקשת ואשר פורקו ע"י המשיבה.

לאור השריפה ואי יכולתה של המבקשת לתקן את הנזקים הפך החוזה ולכל הפחות תקופת האופציה הראשונה לחוזה שאינו בר ביצוע ושאכיפתו אינה צודקת בנסיבות העניין.

המשיבה לא פעלה להקטנת נזקיה בכך שלא תיקנה את הנכס בעצמה.

המבקשת פטורה מקיום החוזה מכוח סע' 18 לחוק החוזים (תרופות) הדן בפטור בשל אונס או סיכול החוזה, ואף זכאית להשבת דמי השכירות מארוע השריפה ועד תום תקופת השכירות הראשונה.

שני הצדדים לא רצו בהפרת החוזה. השריפה והתנהגות חברת הביטוח של המבקשת, דברים שאין לצדדים שליטה עליהם, הם אלה שסיכלו את כוונותיהם הטובות של הצדדים.

המבקשת טוענת, איפוא, כי קיימה את התחייבויותיה בהתאם לחוזה השכירות במלואן וכי אין לחייבה בתשלום דמי שכירות בתקופת האופציה, בשל הודעת הביטול שמסרה. המבקשת טוענת כי לא תיקנה את המושכר בשל חוסר יכולת כלכלית לעשות זאת כתוצאה מסרוב חברת הביטוח לפצותה.

טענות המשיבה

חוזה השכירות קובע 2 תקופות אופציה של שנתיים כל אחת. בהתאם לסע' 3.2 לחוזה תקופת האופציה מוארכת באופן אוטומטי אלא אם השוכר הודיע בכתב על הפסקת השכירות 60 ימים לפחות טרם תחילת תקופת האופציה. המבקשת לא הודיעה למשיבה על רצונה באי הפעלת תקופת האופציה ולפיכך זו הופעלה אוטומטית. רק בסמוך לסיום תקופת השכירות התקבלה אצל המשיבה הודעת המבקשת בדבר אי רצונה לממש את תקופת האופציה.

מאז השריפה ישבה המבקשת בחוסר מעש ולא דאגה לתקן את המושכר, למרות פניות רבות מצד המשיבה אליה בעניין זה ולמרות שלאחר השריפה המבקשת הבהירה כי תפעל לתקן את הנכס.

פניותיה של המשיבה למבקשת בדרישה לתשלום דמי שכירות עבור תקופת האופציה ולשיפוץ ותיקון המושכר זכו להתעלמות ונענו רק לאחר מספר חודשים.

היה על המבקשת להחזיר את המושכר למצבו התקין, בהתאם להסכם בין הצדדים ומשלא עשתה כן הפרה את ההסכם.

מאחר וחלפו יותר מ- 6 חודשים מארוע השריפה והמבקשת לא עשתה מאומה נאלצה המשיבה להפעיל את הביטוח שלה ולתקן את המושכר, דבר שעלה לה בהוצאות שונות הכוללות השתתפות עצמית בסך 4,500 ₪, קימום בסך 150 ₪, תשלומים לשמאי בגין נזקים שנגרמו לעסקים שכנים 4,966 ₪, 13,860 ₪ תשלום לפנוי הציוד השרוף שלא נכלל בפוליסת השיפוץ, פרמיות ועליות מחירים בפוליסה 2,640 ₪, סה"כ 26,116 ₪. המשיבה מצרפת אסמכתאות לכאורה להוצאות אלה.

המבקשת התחייבה לפנות בעצמה את הציוד השרוף מהמושכר אך לא עשתה כן ובכך עיכבה את תחילת עבודות השיפוץ במושכר.