א' נ' א' ואח'

בפני תביעה שהוגדרה הצהרתית כספית, בה עותרת התובעת לפיצוי בסך 150,000 ₪ מטעמי אגרה, בגין הזמן שחלף והפרותיהן החוזיות של הנתבעות מיום ההתקשרות ועד הגשת התביעה, וכן, לפסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת הכספים בסך של 900,000 ₪ שהופקדו בחשבון הבנק של הנתבעת 1, ושמכוחו היא תוכל לפעול לשחרור הכספים השייכים לה לטענתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההתקשרות הנטענת בינה לבין הנתבעת 1, עד למועד התשלום בפועל.

התובעת היא אמו של בן זוגה לשעבר של הנתבעת 2- מר א' ס' (להלן: "התובעת" ו"מר ס'", בהתאמה).

הנתבעת 2, עורכת דין במקצועה, ובנה של התובעת- מר ס'- הם בני זוג לשעבר, אשר בענייניהם מתנהלים הליכים משפטיים בבית משפט זה בנושאים שונים. בתחילת ההליכים הנתבעת 2 ייצגה את עצמה, ובהמשך נטלה ייצוג משפטי חדש (להלן: "הנתבעת 2").

הנתבעת 1 היא תאגיד משפטי אשר לתובעת 2 ולמר ס' מניות בו בחלקים שווים (להלן: "הנתבעת 1 " או "החברה").

מה שאינו שנוי במחלוקת

קיימים שני הסכמים הרלוונטיים לענייננו: הסכם מיום 19.02.18 עליו חתומים התובעת, מר ס' והנתבעת 2, על פיו- הסכום שהועבר על ידי התובעת אמור לשמש לרכישת זכויות בנכס משרד (להלן: "הסכם ראשון"); והסכם הלוואה מיום למחרת- 20.02.18, עליו חתומים התובעת ומר ס', על פיו הסכום אמור לשמש כהלוואה לחברה (להלן: "הסכם שני").

התובעת העבירה אל הנתבעת 1- החברה שבבעלות בני הזוג לשעבר, סך של 900,000 ₪ (על אף שבהסכמים נקוב הסכום 950,000 ₪). הסכום נתמך בתדפיס העברה בנקאית על סך 900,000 חשבון שצורף לכתב התביעה (נספח ב').

התובעת לא קיבלה כל תמורה עבור הכספים שהעבירה לחברה, ולמעשה עד היום כספים אלה מוחזקים על ידי הנתבעת 1 ואינם מושבים לתובעת.

מר ס' הודיע כי הוא מסכים להשיב לאמו התובעת את מלוא הסכום ששילמה בתוספת ריבית והצמדה, מתוך כספי הנתבעת 1 (נספח ה' לכתב התביעה), אולם הנתבעת 2 מתנגדת לכך. הנתבעת 1 רשאית לפעול אך ורק על פי חתימת הנתבעת 2 ומר ס' בצירוף חותמת החברה.