א.מ. תשתיות מיזוג בע"מ ואח' נ' אוזן

החלטה

1.לפניי בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בפתח תקווה, עקב חוסר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתובענה.

2.אין חולק, כי העבודות נשוא התובענה בוצעו בתחום שיפוטו של בית משפט השלום בפתח תקווה.

התובעים טוענים, כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה משני נימוקים:

על פי הנימוק הראשון, מקום יצירת ההתחייבות הינו בתחום שיפוטו של בית משפט זה, לטענת התובעים, נשלחה הזמנת עבודה על ידי הנתבע באמצעות הפקסימיליה למשרדו של התובע במושב ניר ח"ן (המצוי בתחום שיפוטו של בית משפט זה), ההזמנה נחתמה בניר ח"ן והוחזרה לנתבע באמצעות הפקסימיליה.

על פי הנימוק השני, סוכם בין הצדדים, כי התשלום יבוצע בשיקים שישלחו למשרדו של התובע בניר ח"ן וכך נעשה בפועל בתשלומים הראשונים ולכן גם מעילה זו, בית משפט זה קונה סמכות מקומית.

3.הנתבע מצידו טוען, לעניין הטענה הראשונה, כי הקיבול של ההצעה נעשה במשרדיו הוא, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע...", לפיכך, לא די שהניצע יחתום על ההסכם, אלא עליו להעבירו למציע ובמקום הימצאותו של המציע, דהיינו במשרדיו שבפתח תקוה, שם נכרת ההסכם.

לעניין הטענה השניה, טוען הנתבע, כי היה עליו לשלם על העבודה במקום ביצועה.

4.אחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

מסכימה אני, עם עמדת ב"כ הנתבע, כי מקום הקיבול הינו מקום מושבו של המציע בעת שקיבל את הודעת הקיבול ולא מקום חתימת הניצע על ההסכם, אשר יכול לחתום על ההסכם מבלי שהמציע ידע על הודעת הקיבול.

ערה אני להחלטת בית המשפט אשר צורפה על ידי התובעים, אלא שאיני מחזיקה בדיעה שצויינה שם, ואף בפסקי דין נוספים צויינה הדיעה האחרת. ראה למשל ראה בעניין זה ת.א (י-ם) 3035/09 וירניק ליפשין בע"מ נ' אמיר מן עמי שנער אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (כב' השופטת שניידר, ניתן ביום 9.11.09) ויפים הדברים שנאמרו שם:

לאור הוראות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 (להלן- תקסד"א), השאלה הנוגעת לענייננו הינה, האם ניתן לראות בירושלים את מקום יצירת ההתחייבות וזאת לאור העובדה שהסכם הזמנת העבודות חתום על-ידי הנתבעת התקבל בפקס במשרדי התובעת בירושלים. 

            התייחסות לשאלת הקיבול גם באמצעים אלקטרוניים כגון פקסמיליה, מופיעה בספרם של המלומדים פרידמן וכהן "חוזים", כרך א', עמ' 209 – 208:

"לעניין הפורום. במישור המקומי קובעת תקנה 3(א)(2 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 כי לבית משפט תהא סמכות מקומית לדון בתובענה שעילתה בחוזה שמקום יצירתו בתחום שיפוטו של בית המשפט. החוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול, היינו במקום מושבו של המציע. אם המציע מתגורר בתל-אביב, והניצע – בירושלים, תהא הסמכות המקומית לבית המשפט בתל-אביב. כך הוא אם תהליך כריתתו של החוזה הוא בהתכתבות רגילה, או באמצעות תקשורת אלקטרונית מסוג כלשהוא: המכתב (או המברק) (הוא הודעת הקיבול) ניתן בירושלים, אך הוא נמסר בתל-אביב. שיחת הטלפון "ניתנת" בירושלים, אך היא נמסרת למציע בתל-אביב. הטלקס או הפקסימיליה ניתנים בירושלים, מקום מושבו של הניצע, אך הם נמסרים בתל-אביב, עת הם מגיעים למקומו של המציע." 

            ראה גם בש"א 5671/05 (שלום נצרת) אדה מירמן חברת אחזקות בע"מ ואח' נ' חברת דקור הגליל בע"מ (פורסם במאגר נבו)."

דיעה זו אומצה על ידי הח"מ בעבר וראה ת.א. 26951-09-10 נייד ומייד בנייה מהירה בע"מ נ. כולמוביל בע"מ (לא פורסם, החלטה מיום 2.1.11).

5.אשר לטענה השניה, התובעים מאשרים, כי לשיטתם, לכל היותר סוכם על משלוח שיקים למשרד התובע.

בהתאם להוראות סעיף 3(ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש], מקום פרעונו של שיק הינו מקום הבנק הנמשך ולא מקום מסירתו. משכך, התשלום צריך שיהיה במקום הבנק הנמשך ולא ניתן לומר, כי לשיטת התובעים, מקום התשלום צריך להיות במקום משרדם.

6.לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.

בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה ואני מורה לפיכך על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בפתח תקווה.