א.מ.צ שמש (1990) בע"מ נ' משרד התחבורה/המשרד הראשי ואח'

החלטה

1. מדובר בשלוש עתירות שעניינן דומה, מכרזים שפורסמו ונעשתה בהם הזמנה להצעת הצעות לגבי מכרזים לביצוע פרויקטים תחבורתיים ,מכרזים שנעשו באמצעות חברות מנהלות מטעם משרד התחבורה : המשיבות 2 ו-3 .

2. הסוגיה שדרושה בה הכרעה הינה שאלת הסמכות העניינית והאם היא נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים (להלן-בית המשפט המנהלי) או לבית המשפט האזרחי (מחוזי או שלום לפי שווי המכרז,ובמקרה דנן בית המשפט המחוזי ).

3. לאחר שעיינתי בתגובות שהוגשו ,אני סבור שהסמכות העניינית נתונה לבתי המשפט האזרחיים ולא לבית המשפט המנהלי. זאת ,כפי שנפסק כבר על ידי כבוד השופט סוקול בעת"מ (חיפה) 2145-05—9 מ.חליל בע"מ נ' משרד התחבורה (22/5/09) (להלן :פס"ד חליל).

כפי שנפסק גם בעניין חליל לא מדובר בחברה המנהלת את המכרז מטעם המדינה ב"רשות" מרשויות המדינה,אלא בחברה פרטית ,שאמנם הוסמכה על ידי המדינה לנהל מכרזים, ואף לקחה על עצמה להתנהל בהתאם לחוק חובת מכרזים, ברם אין הדבר הופך אותה ל"רשות" לפי החוק וגם לא ל"רשות" לפי חוק חובת מכרזים.

יש לציין גם שבמסמכי המכרזים נאמר מפורשות שהמזמין להציע הצעות במכרז הינה החברה המנהלת,ולא המדינה והמזמין הינו לרבות ועדת המכרזים של החברות המנהלות שהן אלו שקיבלו את ההחלטות במכרז אותן תוקפות העותרות . העובדה שבועדות המכרזים של החברות המנהלות יושבים גם נציגים של משרד התחבורה לא הופכת את החברות המנהלות ל"רשות" .

4. המבחן אינו מבחן מהותי או מבחן המומחיות של בית המשפט, כפי שמציעה המדינה בתגובתה (שמסייגת את תגובתה משום מה רק לגבי הסמכות העניינית ולא להיבטים אחרים של הסוגיה ומעמדה של החברה הפרטית כ"רשות"), אלא האם נכנסים לגדר חוק בתי משפט לענינים מינהליים התש"ס-2000 (להלן-החוק).

כך,נפסק כבר בהקשר אחר ברע"א 7987/10 מדינת ישראל-משרד החינוך נ' עמותת מוסדות חזון ישעיה (28/4/11) (להלן:פס"ד חזון ישעיה),שלמרות שמדובר בפסיקה בעניינים מנהליים במהותם המבחן הינו מבחן הסעד ואם מדובר בסעד כספי הסמכות הינה לבית המשפט האזרחי ,גם במקרה שהסעד הכספי נובע מתקיפת החלטה מנהלית ,כמו אי תקצוב על ידי משרד החינוך,סעד שבמהותו בתחום המנהלי.

כפי שציין כבוד השופט דנציגר בעניין חזון ישעיה, הגם שישנם שיקולים כבדי משקל המצדדים בגישת המדינה לפיה יש לרכז הליכים שבמהותם עוסקים בהם בהשגות על החלטות מנהליות לפני בית המשפט המנהלי,הרי שהדבר צריך שייעשה בידי המחוקק, והדברים יפים ונכונים גם לענייננו, וכל עוד לא נעשו שינויים בחקיקה, אין מנוס מקביעה שהסמכות נתונה לבתי המשפט האזרחיים.

5. יש לציין שגם העותרת עצמה (א.מ.צ שמש )הגישה את התובענה מכלתחילה בהמרצת פתיחה לבית המשפט האזרחי המחוזי ולא לבית המשפט המנהלי,ולא בכדי,שכן לשיטתה הסמכות העניינית נתונה אכן לבית המשפט האזרחי ולא המנהלי, ואחר כך פתחה עתירה מנהלית רק עקב הנחיית בית המשפט מיום 26/11/13 (כבוד השופטת ד"ר אבניאלי) שההליך מתאים לעתירה מנהלית על פי מהותו והסעדים המבוקשים בו, ברם, מעבר לכך שזו החלטה נקודתית בבקשה לצו זמני בתיק אחד בלבד מתוך מספר תיקים,, הרי, כפי שציינתי, גם אם מהותית מדובר בנושא מנהלי ,כל זמן שהעניין לא הוסדר בחקיקה,מדובר עדיין בחברה פרטית שאינה "רשות" ולכן התיק צריך להיות נדון בבתי המשפט האזרחיים, מחוזי או שלום, בהתאם לגובה ושווי המכרז,כפי שמכרזים אחרים שאינם נכנסים לגדר החוק,ממשיכים להיות נדונים על ידי בתי המשפט האזרחיים .

ניתן לראות שזו למעשה גם עמדתה המפורשת של המשיבה 3 ועמדתה (כפי שניתן לקרוא בין השורות)של המשיבה 2.

6. לאור האמור לעיל אני קובע שהסמכות העניינית הינה לבית המשפט האזרחי ,שלכאורה, לפי שווי המכרז הינו בית המשפט המחוזי.

לפיכך, התיקים ינותבו ,על כל המשתמע מכך,כולל התגובות שכבר הוגשו בהן, ,כהמרצות פתיחה (כפי שחלקם הוגשו מלכתחילה) למחלקה האזרחית בבית המשפט האזרחי , ושם תינתן החלטה בתיקים אלו לגבי המשך ההליכים ,כולל בבקשות לסעדים זמניים, וכולל לגבי בקשה לאיחוד הדיון, אם תוגש, במידה ומדובר לדוגמא באותו מכרז.

7. לאור האמור לעיל, אני מבטל את הדיון שנקבע ליום 10/12/13.

8. לאור החלטה זו, אין מקום גם להורות על איחוד הדיון עם ה.פ 1293-12-13 שהוגשה בהליך הראוי –האזרחי ,ותמשיך להתברר בפני בית המשפט המחוזי .

9. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לכל הצדדים בכל העתירות הנ"ל.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.