א.מ.מ. הובלות אשדוד בע"מ נ' אשדוד

פסק דין

1.ביום 29.2.12 החליט המשיב לפסול את ספרי המערערת לשנת 2008 ולקבוע כי פנקסיה לשנים 2009 ו-2010 אינם קבילים, לחייבה בקנס של 1% מסך עסקאותיה ב-2008 וכן להטיל עליה כפל מס והכל מכח סעיפים 50(א1), 77ב(ב) ו-95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן "החוק").

בפני ערעורה של המערערת על החלטות אלה של המשיב.

המערערת הגישה תצהיר עדות ראשי של בעל השליטה בה, מר מ. אדוג. המשיב הגיש תצהיר עדות ראשית של ממונה בקח"ש במע"מ אשדוד, מר ד. איטח. מצהירי הצדדים נחקרו נגדית על תצהיריהם, הגישו סיכומיהם בכתב – ומכאן פסק דין זה.

2.המערערת הינה חברה שעסקה בהובלות, בעל המניות העיקרי בה הינו המצהיר מטעמה מ. אדוג ומנהלה בשנים הרלבנטיות היה מר אייל לחיאני (להלן "לחיאני").

במסגרת חקירה שהתנהלה בחקירות מע"מ בעניין רשת מסועפת של הפצת חשבוניות פיקטיביות נתעוררו חשדות לגבי טיבן של חשבוניות מס רבות שדווחו ע"י המערערת בדיווחי התשומות שלה ואשר סכומי המס הנקובים בהן קוזזו על ידה ממס עסקאותיה.

המדובר בחשבוניות שהוצאו ע"ש המערערת ע"י ארבעת העוסקים דלהלן:

נ.ב. שיווק סחר ויזמות בע"מ (להלן "נ.ב."), מ.ח. עד הלום ייזום מסחר ושיווק בע"מ (להלן "מ.ח."), ש.ר. הובלות מסחר וחומרי בניין בע"מ (להלן "ש.ר.") וב.א.ר.י. 52 בע"מ (להלן "ב.א.ר.י.").

במסגרת החקירות הנ"ל נגבו הודעות ממנהל המערערת, לחיאני, מבעליה מר מ. אדוג, מהבעלים הרשום של נ.ב., ממנהלת חשבונות בב.א.ר.י. וכן מרוני ברנס – האיש שעמד מאחורי הוצאת החשבוניות שבנדון.

העתקי כל אותן ההודעות צורפו לתצהיר מר ד. איטח מטעם המשיב – ולהלן אעמוד על תמצית העולה מאותן ההודעות.

3.חטיבת ההודעות המרכזית הינה בהודעותיו של אייל לחיאני – מי שהיה מנהלה הכללי של המערערת.

בהודעתו מיום 8.3.11 אמר לחוקרו כי את כל החשבוניות של אחת החברות שבדנון קיבל מאחד בשם רוני ברנס, כאשר אין לו מושג מי הם בעלי ארבעת החברות שחשבוניותיהן נמסרו לו ע"י ברנס וכי המדובר למעשה בחשבוניות פיקטיביות.

כשנשאל לגבי חשבוניות ב.א.ר.י. הוא משיב: "בגין חשבוניות פיקטיבות אלו, אני לא מכיר את הבעלים. אמרתי לך מי שהביא לי (את החשבוניות – י.א.), הינו רוני ברנס".

כך השיב לחיאני גם לגבי חשבוניות נ.מ., מ.ח. וש.ר.

הוא מוסיף באותה הודעה כי: "רוני ברנס הציע לנו לקנות חשבוניות מס פיקטיביות אלו ללא סחורה, וזאת במסגרת העבודה בצמיגים. היוזמה לא באה מאתנו..." (ר' נספח "ג" לתצהיר איטח, עמ' 3).

באותה הודעה מציין לחיאני כי לברנס היה עסק של צמיגים, המערערת היתה רוכשת ממנו צמיגים ואגב כך נוצר בין המערערת לבין אותו רוני ברנס "עסק" מקביל של רכישת חשבוניות פיקטיביות שרכשה המערערת מברנס.

לדברי לחיאני (עמ' 2 בהודעה הנ"ל), מתוך סכומי החשבוניות של ארבעת החברות הנ"ל "... בערך 50%-60% פיקטיבי והחלק האחר אמיתי". באותה הודעה, ובהודעות נוספות שנגבו ממנו, מתברר כי בדברו על "פיקטיבי" מתכוון לחיאני לחשבוניות כזב שאין מאחוריהן עסקה כלשהי. לעומת זאת, בדברו על "אמיתי" – כוונתו לעסקאות צמיגים, או עסקי הלוואות, בין רוני ברנס לבין המערערת – ברם גם אותו חלק שלדברי לחיאני היה "אמיתי" – גם הוא לא משקף עסקה כלשהי בין המערערת לבין מי מארבעת החברות ששמן מופיע על גבי החשבוניות (לאמור, נ.ב., מ.ח., ש.ר., ב.א.ר.י.).

וכדברי לחיאני: "בגין חשבוניות פיקטיביות אלו, אני לא מכיר את הבעלים (של אותן ארבעת חברות – י.א.). אמרתי לך, מי שהביא לי (את החשבוניות – י.א.), הינו רוני ברנס" (שם, עמ' 3, שורות 55-56).

בהודעה מיום 10.3.2011, מוסיף לחיאני בהקשר זה: "אני נפלתי לידיים של רוני ברנס ועשיתי טעות שניפחתי את ההוצאות. רוני (ברנס) רצה כסף ואמר לי שהוא ינפח לי חשבוניות ואני אתן לו כסף לפני, וכן אני אקבל אצלו זיכוי בצמיגים. הוא שיכנע אותי".

באותה הודעה מיום 10.3.11 נשאל לחיאני האם בעל המערערת (מ. אדוג) היה מודע לכל הדברים – ולהלן הציטוט משורות 208-209: