א.מ.א.ד. שיווק טכני לבנין בע"מ נ' אמדור

פסק דין

רקע עובדתי

לפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעת, לפרעון שתי המחאות בסך 4,000 ₪ כל אחת, אשר מועד פרעונן, האחת ביום 30/7/2010 והשנייה, ביום 30/8/2010, אשר נמשכו על ידי הנתבע ונמסרו לאחר אשר מסרן לתובעת בנסיבות שיפורטו להלן, ומשלא כובדו הוגשו על ידה לביצוע בלשכת ההוצל"פ (להלן:"ההמחאות"). בהמשך הוגשה התנגדות לביצוען בפני בית משפט זה ובהסכמת נציג התובעת ניתנה רשות להתגונן.

ההמחאות האמורות נמסרו על ידי הנתבע מעותדות לידי אחר ששמו אמיר כהן (להלן:"אמיר"), בהתאם לחוזה שכירות משנה אשר נחתם בינו ובין הנתבע, לפיו שכר הנתבע בשכירות משנה מידי אמיר לצורך עיסקו, חלק משטח מסחרי במבנה מסחרי, אשר הוחזק אותה עת ע"י אמיר, באמצעות חב' א.א. אשר הפקות בע"מ, בהתאם לחוזה שכירות שנחתם עם בעלת הנכס- חברה בשם "קריית יהודית- פארק תעשייתי בע"מ"

( להלן:"קריית יהודית").

עיסוקה של הנתבעת הינו מכירת כלי עבודה וחומרי בניין ובמסגרת רכישותיו בחנותה מסר אמיר את ההמחאות נשוא התובענה לידיה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעת שמסר הנתבע את ההמחאות נשוא התובענה לידי אמיר, לא נרשם על פניהן שם הנפרע ובעת שהעבירן אמיר לידי התובעת נרשם בהן שמה של הנתבעת, כנפרעת.

לימים הוגשה ע"י בעלת הנכס תביעת פינוי כנגד השוכרת הראשית בנכס ( א.א. אשר הפקות בע"מ ) וכנגד הנתבע ושוכר משנה נוסף אשר נדונה בבית משפט השלום בבאר שבע ( תא"ח 13664-02-10 ) במהלכה התברר כי ככל הנראה לא שולמו מלוא דמי השכירות וכן תשלומי ארנונה ע"י השוכרת הראשית, אף עבור שוכרי המשנה ובעקבות האמור ביטל הנתבע את אחת ההמחאות אילו השניה , לא כובדה בהיעדר כיסוי מתאים.

טענות הצדדים בתמצית

4.לטענת התובעת נתקבלו ההמחאות נשוא התובענה במהלך העסקים הרגיל, עת אמיר היה לקוח מוכר ורכש אף בעבר מוצרים בבית העסק.

5.לטענתה ניתנה תמורה בעבור ההמחאות בדרך של הספקת סחורה, כאשר ההמחאות לא נשאו כל הגבלה לעבירותן.

6.התובעת לא היתה חייבת לוודא את תקינות ההמחאות בעת קבלתן בהינתן, כי מידי יום ביומו מתקבלות בידיה עשרות המחאות מידי לקוחות וזאת על אף כי בעת קבלתן נרשמה התובעת כנפרעת על גביהן.

7.בהתייחסה לטענות הנתבע לעניין תביעת פינוי, אשר הוגשה על ידי בעלת המושכר (חברת "קריית- יהודית") ותשלומים ששילם כטענתו עבור דמי שכירות, בגינם טוען הנתבע כי אינו חייב בפירעון ההמחאות, טוענת התובעת, כי לא הוכח כי הנתבע שילם את תמורת ההמחאות לידי חברת "קריית-יהודית" וכן לטענתה לא הוכח כלל, כי אמיר היה צד לאותו הליך ומכאן כי יש לדחות את טענת הקיזוז הנטענת על ידי הנתבע.

8.עוד טוענת התובעת, כי הוכח מתן תמורה על ידה בעד ההמחאות נשוא התובענה בהתאם לתעודות המשלוח, אשר צורפו לתצהיר מנהל התובעת מהן עולה ללא ספק, כי אמיר קיבל טובין מאת התובעת כנגד ההמחאות דנן, כאשר התובעת פעלה בתום לב וללא כל ידיעה בדבר פגם כלשהו בזכות קניינו של אמיר בעת שמסר בידיה את ההמחאות. לעומת זאת הנתבע "פיזר" כטענתה, המחאות לכל דיכפין ללא כל מגבלה תוך ידיעה כי יימסרו לידי צדדי ג' וכעת מנסה להשית את מחדליו על התובעת.

טענות הנתבע

9.לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה את חובו של אמיר כלפיה ואך מפליא, כטענתו, כי נמנעה מלתבוע לדין את מוסר השטר – אמיר, אשר הוא זה אשר רכש ממנה סחורה.

10.לטענת הנתבע, אמיר הוליך אותו שולל עת פיזר המחאות שנמסרו לו לצדדי ג' שלא כדין, ביודעו כי הוגשה כנגד הנתבע על ידי בעלת המושכר- חברת "קריית-יהודית", תביעה לפינוי המושכר, בגין אי תשלום דמי שכירות וארנונה על ידי אמיר, ולפיכך הפר אמיר את חוזה שכירות המשנה, אשר נחתם בינו ובין הנתבע. מכאן כי אמיר אינו זכאי לפירעון ההמחאות נשוא התובענה אשר מסר הנתבע בידיו והועברו על ידו כאמור לעיל, לידי התובעת.

11.מוסיף הנתבע וטוען כי מנהל התובעת בחקירתו הנגדית ציין כי המשיך למכור סחורה לאמיר ואף שולמה תמורתה ומכאן עולה ספק בדבר עצם קיום חוב כלשהו לאמיר, כלפי התובעת.

12.מעיון בשתי ההמחאות נשוא התובענה ובהינתן כי התובעת נרשמה כנפרעת והנתבע הינו מושך השטר בשתיהן, הינם למעשה "צדדים סמוכים", שכן על פי ההלכה הנוהגת, פני ההמחאה הינה חזות הכל ואין להוסיף לכך טיעונים ועובדות נוספות אשר אינם עולים מגוף ההמחאות עצמן.

כמו כן בנסיבות האמורות לעיל, עולה כטענת הנתבע כי אין לומר כי ההמחאות סוחרו לידי התובעת.