א. כ. א. חברה לעבודות הנדסה בנאיות בע"מ נ' אנטון ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן סעד זמני עפי"ו ייאסר על המשיבים לנקוט בהליכי הוצל"פ, במסגרת תיק הוצל"פ 08-14594-09-0, אשר נפתח על יסוד פסק דין שניתן נגד המבקשת לטובת המשיבים או מי מהם במסגרת ת.א. 4328/00 בימ"ש השלום בעכו.

תמצית העובדות הנטענות בבקשה, כי אותה תביעה בה ניתן פסה"ד היתה במסגרת קנוניה שנעשתה בין המבקשת לבין המשיב מס' 1, לשם קבלת כספים שלא כדין.

עולה מהבקשה כי המבקשת היתה חייבת כספים רבים לשונים שונים, אשר ביקשו לעקל את כספיה וגם עיקלו אותם.

עפ"י הבקשה ולאחר התייעצות עם עו"ד, בא הראיון, הלא חוקי, לפיו תוגש תביעה כוזבת, עפ"י עובדות כוזבות, אשר בה יינתן פס"ד לטובת המשיב מס' 1, הוא יהיה לאחד הנושים וגם ייקבל כספים, באופן יחסי, יחד עם הנושים האמיתיים האחרים של המבקשת מס' 1.

אכן במסגרת אותו קשר קיבל בזמנו המשיב מס' 1 חלק יחסי מהכספים המעוקלים של המבקשת בהיקף של כ- 70,000 ₪.

פסה"ד שניתן במסגרת תיק האזרחי הנ"ל היה רדום, בהמשך כנראה נעשתה המחאת זכות מהמשיב מס' 1 למשיבה מס' 2, עפי"ו הומחו כל הזכויות עפ"י פסה"ד לטובת המשיבה מס' 2, אשר מצאה לנכון להגישו לביצוע רק בשנה הזאת.

החוב כפי שהבנתי עפ"י פסה"ד דהיום עומד ע"ס של כ- 900,000 ₪.

הבקשה נהייתה לאקטואלית לאור כך כי המבקשת, אשר היתה חדלת פירעון לאורך זמן רב, קיבלה פסק דין לטובתה כנגד צד ג' ועומדים להיות משולמים לה סכומים רבים.

זה המקום להזכיר כי בזמנו המשיב מס' 1, ביחד עם אחיו אברהים, היו המנהלים של המבקשת.

כיום הבעלות וכן מנהלי המבקשת היא בידי מר אברהים בלבד.

ב"כ המשיבים הגיש תגובה לבקשה, אשר בה הכחיש את כל הנטען על ידי המבקשת ובה טען כי פסה"ד ניתן כדין ועפ"י עובדות נכונות ולא מפוברקות.

ב"כ המבקשת ביקש לחקור את הצד השני ולא מצאתי לנכון לאפשר לו זאת, זאת לאור הטעמים כפי שפורטו להלן.

מדובר בפסק דין שניתן ע"י בימ"ש מוסמך, כאשר דרך המלך לתקוף אותו פס"ד, שניתן בהעדר, היא להגיש בקשה לבטל אותו פס"ד.

אומנם המבקשת הגישה בקשה לשיחזור תיק, על מנת לאפשר לה בקשה לבטל פס"ד, אך אותה בקשה נדחתה על ידי ביהמ"ש (כב' השופט צמח), תוך הבעת מורת רוח מעמדתה, התנהגותה וגם טיעוניה של המבקשת. (ראה בנדון החלטת כב' השופט צמח מיום 24/11/09).

הינני סבור כי באם המבקשת אינה שבעת רצון מהחלטת כב' השופט צמח, היה עליה להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור עליה לערכאה גבוהה יותר.

לא ייתכן כי משנשכלה דרך אחת, שהיא הדרך הנכונה והראשית לתקוף פסק דין, אזי המבקשת תמצא דרך עוקפת, שהיא דרך של הגשת תובענה לפסק דין הצהרתי ובקשה לקבלת סעד זמני בו, אשר ייאסור על המשיבים לנקוט בהליכי הוצל"פ עפ"י אותו פס"ד.

מכל מקום סעד הצהרתי הינו סעד מהיושר וביהמ"ש ייתן אותו רק משאין דרך אחרת על מנת להשיג את התכלית של אותו סעד.

בעניינו כאמור קיימת דרך אחרת, שהיא הדרך הנכונה יותר ומעשיות יותר לשם תקיפת אותו פס"ד.

אוסיף כי אינני שולל גם את טענת המשיבים בדבר התיישנות.