א.י. אבו חוטי בע"מ נ' אלקשחר ואח'

פסק דין

1.תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בתביעה נטען, כי למשאית של החברה התובעת מסוג "וולבו" מ.ר 59-956-51 נגרמו נזקים כתוצאה מהתנגשות עם משאית אחרת, אף היא מסוג וולבו, שהיתה נהוגה על ידי מר סאלם אלקשחר (הנתבע).

כדי להבדיל בין המשאיות - המשאית של התובעת תכונה להלן: "51" (שתי הספרות האחרונות של מספר הרישוי. המשאית האחרת, שהיתה נהוגה על ידי הנתבע, תכונה להלן: "15" על פי אותה שיטת זיהוי.

2.התאונה הנטענת ארעה בדרך עפר סמוך לישוב "נבטים". אין חולק על כך, שהתאונה היתה חזיתית, כאשר החלק הקדמי השמאלי של משאית אחת, פגע בחלק הקדמי השמאלי של המשאית האחרת.

3.התביעה היא בגין נזקים עקיפים. רוצה לומר, שהתובעת פוצתה על הנזקים הישירים (עלות התיקון של המשאית) ועתה היא תובעת בגין הנזקים העקיפים, שעיקרם, ההפסד שנגרם לה לטענתה, בעת ההשבתה המאולצת של המשאית, עת שהיתה במוסך לצורך תיקונה.

זה המקום לציין, שהמבטחת של משאית 51, שנשאה בעלות התיקונים, הגישה נגד הנתבעים תביעת שיבוב. תביעה זו התבררה, או עומדת להתברר בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

4.א. מעבר לשאלת הנזק, שהיא כידוע לעולם שנויה במחלוקת, הצדדים נחלקו בעיקר

בשאלה, מי הוא הנהג שגרם לתאונה.

ב.ניתנת האמת להאמר, שכתב התביעה לוקה בסתמיות ובכלליות במובן זה, שאין הוא מגלה במה בדיוק מתבטאת הרשלנות המיוחסת לנהג שנהג במשאית "15". כדרכם של תובעים, נטען, שהנתבע נהג ב"פזיזות", ב"חוסר עירנות", "במהירות מופרזת", "לא כפי שנהג סביר וזהיר היה נוהג" וכיוצא באלה ביטויים, שאינם אלא כותרות, ותוכן של ממש – אין בהם.

ג.סברתי שעדותם של שני הנהגים תסייע בפתרון שאלת האשם, או האשם היחסי.

מעדויותיהם מצטיירת התמונה הבאה: מר אלבז, הנהג של משאית התובעת, 51 – סיפר, שהוא כבר שפך את תכולת המשאית, והיה בדרכו "החוצה". קטע הדרך שבו ארעה ההתנגשות היה רטוב ממים ("כדי למנוע אבק"). על פי גרסתו: "אני עוצר ורואה אותו שהוא החליק" (עמ' 1 שורה 9).

ולשם מה הוא עצר "סתם כך" באמצע הדרך? הסביר נהגה של משאית 51:

"...אני סיימתי לעבוד... יצאתי ועצרתי בצד כדי לנקות את הטמבון מבוץ שדבק". ובהמשך – "ישבתי במשאית ורציתי לרדת. זה היה שניות וראיתי אותו מחליק לכיוון שלי". (שם שורות 16-20).

על פי גרסת הנהג האחר, מר מוסא ג'אברין, עובד קק"ל, שנהג במשאית "15" – שתי המשאיות החליקו זו לעבר זו. "אני החלקתי וגם הוא החליק". גירסה זו מתיישבת עם ההודעה שמסר למבטחת של המשאית "שלו": "...תוך כדי נסיעה במקום, ובשל רטיבות, החלקתי עם המשאית והתנגשתי במשאית שבאה למולי ואף היא החליקה ולא הצליחה לבלום" (רק ההדגשה שלי – י.ט).

מדובר איפוא, בשתי גרסאות המוציאות זו את זו.

בנסיבות אלה, כשאין עדיפות ברורה לאחת מן הגרסאות, הדין נפסק על פי המידה שבה התובע הצליח להוכיח תביעתו על פי מאזן ההסתברויות.

ד.מטעם זה, אפשרתי לתובע לזמן לעדות גם עדים "חיצוניים" שעל פי הנטען, היו בזירת הארוע, וראו כיצד ארעה. לישיבה נוספת שהתקיימה ב- 20.12.12, הגיע רק מצהיר אחד בשם אברהם חוטי. לדבריו: "הייתי מאחורי הנהג שעשה את התאונה" (הכוונה לנהג הנתבע במשאית "15"). העד הזה לא ידע לומר אם הנהג במשאית "51" היה בעצירה או שנסע לאט. (עמ' 5, שורה 8 וגם שורה 14). עדותו של העד הזה לא הוסיפה משקל של ממש לעדויות התביעה.

אין זה מיותר לציין, שהתובעת הציגה גם תמונות של משאיות ב"מנח" כפי שהיו בעת התאונה. אלא, שהתברר, בדיעבד, שמדובר רק במעין שחזור ולא בצילום אותנטי של המשאיות שנעשה בזמן אמת. לכן, אינני מייחס לתמונות משקל כלשהו.

ה.ב"כ הנתבעים הצביע על סתירות ותמיהות לכאורה, בגרסת התובעת. למשל, על סתירה ביחס לשאלה אם הנהג במשאית "51" של התובעת היה בעצירה מוחלטת או בנסיעה. למשל, על תמיהה של ניקוי הטמבונים דווקא באמצע השטח הבוצי, וכו'.אבל, הקושי העיקרי שבפניו ניצבה התובעת, נעוץ בעובדה, שלא הצליחה לשכנע במאזן ההסתברויות הדרוש בשדה האזרחי, שיש לבכר את גרסתו של הנהג "שלה". אדרבא, אותן סתירות ותמיהות עליהן הצביע בא כח הנתבעים, מכרסמות כרסום של ממש ב"איכות" הגרסה של התובעת.

דינה של התביעה, איפוא, להדחות מכיוון, שהתובעת לא עמדה בנטל לשכנע, שהתאונה הנטענת, נגרמה דווקא באשמו של הנהג הנתבע.