א. טירר עו"ד ונוטריון נ' אביר ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 9,200 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי א. טירר עורכי דין ונוטריון ("התובעת") כנגד הגב' קארין אביר ("קארין") ואמה, הגב' פורטונה אביר (ביחד: "הנתבעות"), לתשלום יתרת חוב נטען של שכר-טרחת עורכי-דין, לאחר שהתובעת (שהיא חברת עורכי דין) ייצגה את קארין, ושתי הנתבעות חתמו על הסכם שכר-הטרחה. הנתבעות הגישו התנגדות לביצוע התביעה.

2.בשורש המחלוקת הסכם שכר טרחה (להלן – "ההסכם") מיום 31.3.2008, על פיו הוסכם שהתובעת תייצג את קארין ב"הגשת תביעות מזונות אשה + מדור לבימ"ש לענייני משפחה + נסיון לצו הרחקה + הגשת בקשה לעיכוב יציאה מהארץ כולל פניה לצלם", תמורת שכר טרחה בשיעור 40,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשמוסכם שאם ההליך יסתיים תוך 3 חודשים, יעמוד סכום שכר-הטרחה על 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, בלבד.

3.טענות הנתבעות, בקליפת אגוז, הן, (1) כי חתמו על ההסכם תחת לחץ, עקב מצוקתה האישית של קארין באותה עת, (2) כי קארין היתה בהריון בולט לעין, ועל התובעת היה לדון איתה גם בייצוגה בתביעת מזונות הילד שייוולד, (3) כי לא ניתן היה לסיים את הטיפול תוך 3 חודשים, עקב פגרת בית המשפט, ומכאן כי התובעת פעלה שלא בתום לב, (4) כי הוסכם על תשלום כולל מע"מ, חרף האמור בהסכם, ו-(5) כי הוסכם כי מי שיטפל בתיק היא עוה"ד עינת טירר, ובפועל טיפלו בתיק עורכי-דין אחרים.

4.טענות התובעת, בקליפת אגוז, כפי שנטענו בע"פ ע"י ב"כ התובעת בדיון, הן (1) כי ההסכם נחתם בתנאים רגילים, ומחייב לפי האמור בו, (2) כי פגרת בית המשפט רחוקה היתה 4 חודשים ממועד חתימת ההסכם, ו-(3) כי לא הובטחה זהותו של עו"ד מטפל ספציפי.

5.הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

6."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

7.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,400 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 45 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יתווסף לו סכום נוסף של 2,700 ₪, ובמקרה כזה סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בתוך תקופת 45 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל, ואם לא ישולם הסכום הפסוק, יחודשו ההליכים בתיק שנפתח לביצוע התביעה, לאחר עדכון סכומו.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"א, 14 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: