א' ושדולת הנשים בישראל נ' לאומית שירותי בריאות

עניינו של ההליך שלפנינו בפערי שכר בין אישה לגבר, אשר ביצעו את אותו התפקיד, באותו מרכז רפואי שניהלה הנתבעת בעיר אילת, בתקופות רצופות ועוקבות.

השאלה העיקרית המונחת לפתחנו נוגעת לפרשנותו של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק שכר שווה"), ולשאלה האם התובעת הופלתה בשכרה לעומת קודמה בתפקיד.

הרקע העובדתי

1.התובעת, הגב' א. כ. א. (להלן: "התובעת"), כלכלנית בהשכלתה, שימשה כממלאת מקום מנהל המרכז הרפואי של הנתבעת בעיר אילת וזאת מיום 6.2.2011 ועד ליום 20.10.2015.

2.הנתבעת, לאומית שירותי בריאות, הינה קופת חולים הפועלת בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1984 (להלן: "הנתבעת" או "לאומית"), אשר העסיקה גם את התובעת וגם את קודמה בתפקיד, מר ד.ש. ז"ל.

3.התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת לאחר שזכתה בתפקיד במכרז.

4.עם תחילת עבודת התובעת, סוכם עמה כי ישולם לה שכר בסך של 10,000 ₪ ברוטו, כעולה מהעתק הודעה לעובד על תנאי העסקה שצורפה לתצהירה (נספחים ג' ו-ד' לתצהיר התובעת).

5.לאורך כל התקופה בה שימשה כממלאת מקום מנהלת המרכז הרפואי באילת, התובעת היתה מוערכת בקרב מנהלי הנתבעת, יתר אנשי הצוות ולקוחות המרכז הרפואי. התובעת הובילה את המרכז הרפואי באילת להישגים מקצועיים מרשימים ובשנת 2012 זכה המרכז הרפואי בניהולה במקום הרביעי (מתוך 127) בליגת המרכזים הרפואיים הבינוניים (נספחים ה'; ח'-ט' לתצהיר התובעת).

6.בהתאם למוסכמה אליה הגיעו הצדדים, מר ד.ש. ז"ל הלך לעולמו ביום 11.5.2013 או במועד הסמוך לכך (ר' החלטה מיום 10.7.2018).