א. ואח' נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ואח'

המרצת פתיחה שעניינה סכסוך שנתגלע בין המבקשים לבין המשיבים ביחס להסכמי פינוי בינוי, שנחתמו בין הצדדים. 

המבקשים ומשיב 3 (להלן – משפחת א.) החזיקו בשטח קרקע, שעליו מספר מבנים בחלק מחלקה 2 בגוש 6137, בשכונה הידועה כ"שכונת הארגזים" בתל אביב (להלן – המקרקעין). מבקשת 1 (להלן – ה.) היא אם המשפחה ומבקשים 2 ו- 3 (להלן – אלי ו- רועי, בהתאמה) הם בניה.

משיבות 1 ו-2 (להלן - החברות) זכו במכרז לביצוע פרויקט פינוי בינוי מטעם משיבה 4, רשות מקרקעי ישראל (להלן – משיבה 4), לפינוי ובינוי שכונת הארגזים.

משיב 3 (להלן – ז.) הוא בעלה של ה. ואביהם של א.ו-ר.

המבקשים ו-ז. התגוררו בשכונת הארגזים במשך עשרות שנים. בשנת 1992 הגישה משיבה 4 תביעת לפינוי ולסילוק ידו של ז. מהמקרקעין. התביעה נדחתה. במסגרת ערעור, הפך בית משפט המחוזי את פסק הדין ונתן צו לפינוי ולסילוק יד. בקשת רשות לערער, שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה בהסכמת המבקשים ומשיב 3, ביום 21.7.2004, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה. הסדר הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסדר הפשרה חתמו ז., ה., אלי ו-ר.על הסכמי פינוי בינוי מול החברות (להלן – הסכמי פינוי בינוי או ההסכמים). בהתאם להסכמים אלו, הדומים בנוסחם, זכאי כל אחד מהמבקשים לדירה חדשה, שתוקם בפרויקט הנבנה על ידי החברות (להלן – דירת פיצוי).

על פי הסכמים אלה, קבלת דירת הפיצוי מותנית בהתחייבות כל אחד מהם:

"לפנות את הנכס מכל אדם וחפץ ולמסור ליזם ו/או לפקודתו ו/או למי שהיזם יורה, את החזקה בנכס כשהוא פנוי ונקי מכל אדם וחפץ וחופשי מכל זכות של צד שלישי כלשהו, וזאת במועד המסירה כהגדרתו בסעיף 17 להלן, שעליו יודיע היזם לתושב בכתב לפחות 60 יום מראש, ובתנאי שבאותו מועד תהיה דירת הפיצוי מוכנה למסירה כאמור בסעיף 17 להלן, והיזם הזמין את התושב לקבל את החזקה בה כאמור בסעיף 17.1 להלן." (סעיף 3.1 לכל ההסכמים).

בשנת 2007, לאחר השלמת הבנייה של בניין דולב, שהיה הבניין הראשון בפרויקט, נכנסו ה. ו-ז. לדירת הפיצוי שיועדה להם (להלן – הדירה החדשה). כניסתם והחזקתם בדירה החדשה הייתה נתונה במחלוקת ונדונה על ידי בית משפט השלום במסגרת תובענה, שהגישו החברות לפינויים של ה. ו-ז., בטענה שהם מחזיקים בדירה החדשה שלא כדין (תא"ק 58411-11-10). התובענה נדחתה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה, ה. ו-ז. "ימשיכו להחזיק בדירה נשוא התובענה במעמד של שומרים, והחזקה בדירה תיחשב כנמסרה לאחר שילדיהם יפנו את הנכס בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים כולם." (פסק דין מיום 14.12.2011).

ביום 12.1.2015 הוציאו החברות הודעה לפינויים של ז., ה., א. ו-ר. מ"הנכס המוחזק על ידם", תוך 60 ימים. (להלן – הודעת הפינוי).

ביום 11.3.2015 העביר עורך דין חדד יצחק-ז'ילבר (להלן – עורך דין ז'ילבר) בשמם של ה., א. ו-ר.מכתב המופנה לחברות לפיו, הם מסכימים לתוכן הודעת הפינוי ומתחייבים לפנות את "הנכס" במועד המוסכם. באותו מכתב ציין עו"ד ז'ילבר, ש-ז. הצהיר שאינו מתכוון לפנות את הנכס, אך ה., א. ו-ר. מסתייגים מעמדתו של ז. ונכונים לשתף פעולה ואף להצטרף לכל הליך משפטי כדי ליישם ולאכוף את ההסכמים ואת ההסכמות שהתקבלו במסגרת תא"ק 58411-11-10. בהתאם לאמור, א. ו-ר. פינו את "הנכס" ועברו להתגורר עם ה. בדירת הפיצוי שבבניין דולב.

בתחילת שנת 2015 לערך, עזב ז. את הדירה החדשה וחזר להתגורר בבית הישן, שבשטח המקרקעין (להלן – הבית הישן). הצדדים חלוקים לגבי הנסיבות בהן חזר ז. להתגורר במקרקעין ואופי מגוריו שם, בין אם התגורר שם באופן קבוע או לסירוגין.

ביום 24.3.2015 שלחו החברות מכתב לעורך דין ז'ילבר בו הודיעו, שהמבקשים ומשיב 3 הפרו את ההסכמים הפרה יסודית ולא פינו את "המקרקעין", ונוכח הפרת ההסכמים הן מודיעות על ביטולם (להלן – הודעת הביטול).

בעקבות האמור הגישו המבקשים את המרצת הפתיחה דנא.

במקביל, המבקשים הגישו, ביום 22.6.2015, לבית המשפט העליון בקשה דחופה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. בית המשפט התבקש לאכוף על ז. בקנס או במאסר לקיים את הוראות הסדר הפשרה מיום 21.7.2004, שקיבל תוקף של פסק דין ולפנות את הנכס. בנוסף, התבקש צו נגד המשיבות, שיורה להן לאכוף את ביצוע הצו המבוקש נגד ז. המבקשים ציינו בבקשה, ש-ז. פינה את הנכס כבר בשנת 2007 ועבר לדירת הפיצוי החדשה תוך שהחזקה בנכס נמסרה לחברות כבר באותה עת.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע, שהליך מסוג זה אינו ההליך המתאים כיוון שמדובר בהליך שיורי והשימוש בו מוגבל למקרים בהם לא קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית, ושבנסיבות העניין המרצת הפתיחה שהוגשה היא דרך חלופית לביצוע המבוקש.

עיון בכתבי הטענות, בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים מעלה, שהצדדים חלוקים לגבי עובדות וכן לגבי פרשנות ההסכמים. השאלות המרכזיות העומדות במחלוקת ונדרשות לדיון הן: האם ה. ו-ז. פינו את הנכס; האם חזרתו של ז. לנכס מהווה הפרה של ההסכמים וכיצד משליכה חזרתו לנכס על ה., א. ו-ר.  בתוך כך, ובמענה לשאלות אלו, נדרש לבחון את אומד דעת הצדדים לגבי הגדרת ה"נכס" אותו התחייבו המבקשים ומשיב 3 לפנות והאם התחייבויותיהם של בני המשפחה שלובות והם ערבים זה לקיום התחייבותו של האחר או שמא מדובר בהסכמים נפרדים ובהתחייבויות עצמאיות.

תמצית טענות המבקשים

לטענת המבקשים, הסכמי הפינוי בינוי קוימו על ידם במלואם ואין עילה לביטולם. מדובר בהסכמים נפרדים, המהווים חוזה אחיד, לפיהם כל אחד מהם (ה. ו-ז. יחדיו וכן א. ו-ר. כל אחד בנפרד) זכאי לדירת פיצוי חדשה, שתוקם בפרויקט הנבנה על ידי החברות. לפי כל אחד מההסכמים, התחייבו המבקשים לפנות את הבתים בהם החזיקו בתוך שטח המקרקעין.