א' ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

1. לפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה, בע"פ 11251-11-17; בע"פ 63105-10-17; בע"פ 25025-11-17 (כב' השופטים: י' גריל – שופט בכיר; א' אלון ו- ש' שטמר), מיום 12.4.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורם של המבקשים ברע"פ 3593/18; והתקבל חלקית ערעורו של המבקש ברע"פ 3530/18, על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, בת"פ 29284-12-14 (כב' השופט הבכיר א' קפלן), מיום 27.9.2017.

2. בהחלטתי מיום 7.5.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונשי המאסר לריצוי בפועל אשר הושתו על המבקשים, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש ברע"פ 3530/18 (להלן: המבקש 1), המבקש 1 ברע"פ 3593/18 (להלן: המבקש 2), והמבקש 2 ברע"פ 3593/18 (להלן: המבקש 3) הוגש כתב אישום המייחס להם גניבה, לפי סעיפים 384  ו-29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); והסגת גבול פלילית, לפי סעיפים 447(א) ו-29(א) לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום עולה, כי בחמישה מועדים שונים במהלך חודש יוני 2013, נכנסו המבקשים למחסן ציוד כימי בקיבוץ להבות חביבה השייך למתלונן, ללא רשותו, וגנבו משם ציוד רב, אשר שוויו 2,000,000 ₪. נטען, כי המבקשים העמיסו את הרכוש למשאית, אשר באמצעותה הובילו את הרכוש אל מחוץ לקיבוץ, וזאת ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הרכוש שלילת קבע מבעליו. כתב האישום ייחס למבקשים את ביצוע המעשים בצוותא חדא.

4. ביום 12.7.2017, הורשעו המבקשים, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. במסגרת הכרעת דינו, התייחס בית משפט השלום, לראיות שונות בנוגע לערכו של הציוד הגנוב. במסגרת עדותו של המתלונן, הוצגה חשבונית המעידה על מכירה של מכשיר, אשר נותר במחסן לאחר האירועים נשוא כתב האישום, ונמכר לבדו "בעשרות אלפי שקלים". המתלונן העיד עוד, כי היקף הנזק המתואר כתב האישום, "לא מתקרב כלל" לנזק שנגרם לו, כתוצאה ממעשיהם של המבקשים. המתלונן הגיש הערכת שמאי ובו פירוט הציוד הגנוב ושוויו, אולם  לטענתו "הערכת המומחה היא זהירה ואינה משקפת את שווי הסחורה [אשר נגנבה] לו נמכרה בשוק החופשי". בית משפט השלום מצא חיזוק לגרסת המתלונן בעדותו של חברו, בעל עסק שכן למחסן של המתלונן (להלן: עד תביעה 3). עד תביעה 3 הבהיר, כי הסחורה שנגנבה מהמחסן היא "סחורה ייחודית שרק המתלונן מחזיק ברשותו". בית משפט השלום עמד על עדותו של עובד במגרש הגרוטאות בבקה אל גרביה (להלן: עד תביעה 14), בו מתקיים סחר בגרוטאות ברזל, אשר אליו הובאה הסחורה הגנובה. עד תביעה 14 "העיד כי התקבל אצלו ברזל ועל פי המשקל שילם [למבקש 2] את מה שלהערכתו מהווה שווי טון ברזל".

5. ביום 27.9.2017, גזר בית משפט השלום את דינם של המבקשים. בית משפט השלום ציין, כי "השווי המדוייק [של הציוד הגנוב] לא הוכח מעבר לספק סביר... עם זאת, ברור שהשווי הוא של מאות אלפי שקלים – הואיל ומדובר במכונות שנועדו למכירה ולא בגרוטאות מתכת". עוד הובהר, כי "המתלונן אישר שהמסמכים [הערכת השמאי לנזק ואישור רואה חשבון לעניין עלויות נלוות] אינם יכולים ללמד [על שוויו של הציוד הגנוב]". בית משפט השלום עמד על הערך המוגן בו פגעו המבקשים במעשיהם; על נסיבות ביצוע העבירה; ועל מדיניות הענישה הנוהגת, וקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינם של המבקשים ינוע במנעד שבין 6 ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בבואו לקבוע את עונשם של המבקשים בגדרי המתחם, הטעים בית משפט השלום, כי יש להבחין בין המבקש 2, אשר לו "עבר מכביד בעבירות רכוש", בגינם הוא ריצה מספר מאסרים, לבין המבקשים 1 ו-3, להם "אין עבר פלילי (למעט תעבורה), ובאי כוחם הצביעו על נסיבות חייהם הקשות". עוד ציין בית משפט השלום, כי המבקשים לא נטלו אחריות על מעשיהם. לאחר זאת, השית בית משפט השלום על המבקש 2 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ועל המבקשים 1 ו-3 הושתו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנוסף, הטיל בית משפט השלום על שלושת המבקשים, 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורם, לבל יעברו עבירת רכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה; ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ₪, כל אחד.

6. כל אחד מהמבקשים הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור נפרד, המכוון כלפי הרשעתם בדין ולחלופין על חומרת עונשם. ביום 21.12.2017, הודיעו ב"כ המבקשים, כי לאחר ששמעו את הערות בית המשפט, הם חוזרים בהם מערעורם על הכרעת הדין, וביקשו להפנותם לקבלת תסקירים מאת שירות המבחן, בקשה לה נעתר בית המשפט המחוזי.

7. מתסקיר המבחן שהתקבל בעניינו של המבקש 1 עולה, כי הוא בן 46, אב לחמישה ילדים, אשר נקלע לחובות כבדים. רעייתו סובלת מדיכאון לאחר לידה, בנו לוקה ב"הפרעת התנהגות", והמבקש 1 עצמו סובל ממחלה, בגינה הוא נמצא במעקב רפואי. שירות המבחן התרשם, כי המבקש 1 "נוקט בעמדה קורבנית... והתייחסותו מאופיינת בנטייה להעדר אחריות ביחס לעבירה", ולפיכך לא הומלץ להעמיד את המבקש 1 במבחן. עם זאת, העריך שירות המבחן, כי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, יוביל "לרגרסיה משמעותית במצבו ובמצב משפחתו [של המבקש 1] הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תפקודית", והמליץ להשית עליו עונש לריצוי בעבודות שירות.