א.ד. מכונים להכשרה בע"מ נ' סולומון

החלטה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שיק מס' 80000146 לז.פ. 21.5.12 ע"ס 500 ₪ שהוגש במסגרת תיק הוצל"פ מס' 03-33198-12-4. המבקש אינו מתייחס בבקשתו לאיחור בהגשת ההתנגדות, עם זאת, בעדותו בפני טען, כי לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לידיו. מנתוני תיק ההוצאה לפועל עולה, לכאורה, כי האזהרה נמסרה לידיו ביום 27.5.13 ואילו ההתנגדות הוגשה ביום 9.12.13 כמו כן, הוצש מכתב ששוגר למבקש מבנק לאומי מיום 29.9.13 אודות צו עיקול שהוטל על חשבונו.

חרף האמור, לא שוכנעתי, כי עסקינן במסירה כדין שכן, מעיון באישור המסירה (שצורף בהודעת עדכון לאחר קיום הדיון) עולה, כי "חתימת המקבל" על גבי "אישור המסירה" של האזהרה - אינה נחזית להיות חתימת המבקש ולא מן הנמנע, כי עסקינן בחתימת שותפתו לדירה. כמו כן, מען המכתב מטעם בנק לאומי שגוי ובהחלט יתכן, כי המכתב שוגר לכתובת לא מעודכנת. משכך, מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד.

2.לגופן של טענות, לטענת המבקש, בזמנים הרלבנטיים למשיכת השיק נשוא הליך זה נרשם לקורס "בנייה בגבס" אצל המשיבה, זאת, בעקבות פרסום באתר המשיבה במרשתת כאשר בפרסום באתר המשיבה צויין במפורש, כי הקורס הנ"ל מתקיים בערים ירושלים, תל אביב ובאר-שבע. כיוון שהמבקש תושב העיר ירושלים נאות להירשם לקורס. דא עקא, כי לאחר מכן, נודע למבקש, כי הקורס אליו נרשם מתקיים בעיר רמת-גן על כן, התקשר יום למחרת על מנת לבטל הרישום ומשסורב חש כי המשיבה הונתה אותו.

3.לאחר שעיינתי בתצהיר המבקש על נספחיו ושמעתי עדותו בפניי שוכנעתי, כי הגנתו גובלת ב-"הגנת בדים" זאת נוכח העובדה, כי המבקש אישר בעדותו כי בעת הרישום קיים פגישה במשרדי המבקשת במהלכה אף חתם על טופס הרשמה לקורס "עבודות גבס" ואף שילם דמי הרשמה. אין בידי לקבל טענת המבקש, כי הפגישה ארכה מס' דקות זאת נוכח העובדה כי עסקינן בטופס הרשמה ממוחשב בו הוזנו פרטי המבקש. ניסיון החיים מלמד, כי מילוי טופס מסוג זה אורך זמן ארוך יותר מדקות ספורות. בנוסף, המבקש אישר כי חתם על טופס ההרשמה. די בעיון קל בטופס ההרשמה בכדי להבחין במילים " רמת-גן" פעמיים. כאשר נרשם במפורש, כאמור,

פעם אחת: "חברת א.ד. מכונים להכשרה בע"מ עומדת לפתוח קורס .. גבס רמת-גן " ופעם שניה " הלימודים יתקיימו בסניף רמת- גן". בנסיבות אלה, נדמה כי טענת המבקש להונאה הינה בבחינת הגנת בדים. שכן, הלכה מושרשת היא, כי אדם שחתם על מסמך - לא יישמע בטענה שהוא לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם, או שחשב כי המסמך שעליו הוא חותם הוא בעל מהות בסיסית שונה לחלוטין ממהותו כפי שהיא לאמיתו של דבר. והוא הדין גם באדם "עיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה", שכן "מקורה של חזקה זו, בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך – נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו" (כב' השופט י' קדמי ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2) 77, 84-85(1995)). מקל וחומר, כאשר התרשמתי באדם שרחוק מלהיות אדם שאינו מבין חשיבותה של חתימה. יתרה מכך, המבקש לא טען דבר לעניין חתימתו ולבטח שלא הוכיחה.

4. נוכח האמור- סבורני, כי דין הבקשה להידחות. המבקש יישאו בהוצאות הבקשה בסך 500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: