א.ד.מ ניהול ואח נ' אי וי טי מדיכל

פסק דין

רקע:

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בניהול ותחזוקת מבנים.

ביום 13.12.06, התקשרה התובעת בהסכם ניהול (מצורף כנספח א' לכתב התביעה) עם נציגות הבית המשותף הנמצא ברחוב התדהר 16 ברעננה - "בית אתגרים" (להלן: "הבניין" ו "הסכם הניהול").

הנתבעת הינה חברה פרטית, בעלת יחידה בבניין והינה בעלת הערת אזהרה על הבעלות של היימן נתן בבניין (ראו נספח ב' לכתב התביעה).

לטענת התובעת, הנתבעת מחויבת, מכח הסכם הניהול, לשלם את דמי הניהול וצריכת החשמל עבור חלקה בבנין (להלן: "הנכס").

התובעת טוענת כי נהגה לשלם את התשלומים השוטפים לרשויות השונות ולאחר מכן גבתה את ההחזרים מאת הדיירים בבניין, על פי חלקם היחסי של זכויותיהם בבניין.

התובעת טוענת כי למרות חובה של הנתבעת לשלם דמי ניהול ותשלום בעבור מיזוג הנכס, היא לא עשתה כן.

בין הצדדים התקיימה תכתובת ענפה בנושא, כאשר טענות הנתבעת התרכזו בדרך חישובו של החוב, ולא בעצם קיומו.

משלא נענו דרישות התשלום של התובעת, היא הגישה תביעה זו, ביום 25.10.07 בגין חוב נטען של הנתבעת בסך של 57,428 ₪, על פי הפירוט הבא –

31,426 ₪ בגין השימוש במערכת המיזוג ושירותי הניהול לחודשים ינואר – מרץ, וחודשים יוני – דצמבר, בשנת 2006, כאשר 31,156 ₪ הינם חוב של חברת י.נ ניהול אתגרים 2000 בע"מ אשר הומחה לתובעת על פי הסכם מיום 12.9.05 (צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

26,002 ₪ בגין שימוש במערכת המיזוג של הבניין בחודשים אוקטובר 2006- ספטמבר 2007.

(דרישות התשלום צורפו כנספחים ג' ו- ה' לכתב התביעה).

טענות התביעה:

התובעת טוענת כי בהקשר לבניין נשוא כתב התביעה, נחתמו שני הסכמים. ההסכם הראשון נחתם ביום 12.9.05 בין התובעת לבין חברת י.נ. ניהול אתגרים 2000 בע"מ (להלן:"חברת אתגרים"), אשר סיפקה באותה העת את שירותי הניהול בבניין. מכוח הסכם זה, טוענת התובעת, הומחו זכויותיה והתחייבויותיה של חברת אתגרים לידי התובעת (להלן: "ההסכם הראשון" או "הסכם ההמחאה").

הסכם שני – הסכם הניהול, נחתם ביום 13.12.06, ובו התקשרה התובעת בהסכם ניהול עם נציגות הבית המשותף של בניין, ועל פי נתמנתה כחברת הניהול והאחזקה של הבניין החל מיום 10.12.06 למשך 24 חודשים.

(ראו סעיפים 5,6 לתצהירו של מר לוי, מטעם התובעת).

התובעת מפרטת (סעיף 10 לתצהיר מר לוי), את אופן החיוב בגין צריכת החשמל - צריכת החשמל בבניין כוללת שני מרכיבים. האחד – חשמל ציבורי, שהינו צריכת חשמל עבור כל החלקים הציבוריים של הבניין כגון תאורת מדרגות ולובי. השני – צריכת החשמל של מערכת המיזוג המרכזית המותקנת בבניין.

התובעת טוענת כי בהסכם הניהול נקבע כי צריכת החשמל הציבורי בלבד תשולם ע"י התובעת, והיא נכללת במסגרת שירותי האחזקה שתומחרו על ידי התובעת, ואילו צריכת החשמל עבור מערכת המיזוג המרכזית תשולם על ידי דיירי הבניין (ראו סעיפים 11 -12 לתצהיר מר לוי).

לטענת התובעת (סעיף 13 לתצהיר מר לוי), הואיל וחשבון החשמל בבניין מגיע בחשבון אחד עבור החשמל הציבורי ומערכת המיזוג ביחד, סוכם בהסכם הניהול כי נציגות הדיירים מחויבת להתקין בעצמה ועל חשבונה מונה למערכת המיזוג המרכזית, מייד לאחר חתימת ההסכם, על מנת שניתן יהיה לבודד את מרכיבי החשמל הציבורי בחשבונות החשמל, ע"י הפחתת צריכת החשמל שתימנה במונה מערכת המיזוג מחשבון החשמל הכללי שיתקבל.