א.ד.מ. אלקטרוניקה בע"מ ואח' נ' דניאל פוקס אחזקות בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי ערעור שהגישו המערערים על החלטתה של כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 3.3.10, לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדם במעמד צד אחד.

בדחותה את בקשת המערערים, קבעה הרשמת כדלקמן:

"הבקשה נדחית על הסף. הנימוקים המפורטים בהחלטה מיום 7.12.09 ואשר ניתנה בבקשה דומה קודמת שהגישו המבקשים להארכת מועד לביטול פסק דין , חלים אף בבקשה זו. כל העובדות ה"חדשות" שנודעו לכאורה למבקשים ק לאחרונה, אין בהן כדי לשנות דבר מעצם העובדה שהמבקשים אחרו איחור ניכר בהגשת בקשתם לביטול פסק דין. לא ניתן כל הסבר מדוע המבקשים גילו עובדות מסויימות הקיימות בתיק זה רק עתה ולא בעבר בעת הדיון בבקשה קודמת לביטול פסק הדין. טעם מיוחד אינו יכול להתבסס על מעשה או מחדל של המבקשים עצמם אלא אם כן לא היה בשליטתם. מאחר ובחרו שלא לעיין בכל התיק כולו סמוך למועד שבו נודע להם על קיומו של פסק הדין – אין להם אלא להלין על עצמם בלבד. המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ כל אחד מהם.

בהתאם להחלטתי מיום 11.4.10, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

לנוכח ריבוי ההליכים בהם נקטו המערערים, אפרט להלן בקצרה השתלשלות האירועים;

בחודש אוגוסט 2008, הוגשה על ידי המערערים "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ובקשה דחופה לביטול פסק דין". (להלן: "הבקשה הראשונה").

בהחלטה מנומקת מיום 22.3.09, דחתה הרשמת הנכבדה את בקשת המערערים.

על החלטת הרשמת מיום 22.3.09, הגישו המערערים ערעור אשר הובא בפניי. בהחלטתי מיום 28.7.09, הוריתי על מחיקת הערעור לאחר שהמערערים לא הגישו עיקרי טיעון. במסגרת הערעור אף ניתנה על ידי החלטה ביום 30.6.09, לפיה דחיתי בקשה שהוגשה מטעם המערערים להגשת ראיה חדשה בשלב הערעור (מדובר בחוות דעת חשבונאית של רו"ח).

בחודש ספטמבר 2009, הגישו המערערים בקשה נוספת לעיכוב הליכי הוצל"פ, למתן ארכה לביטול פסק הדין וכן לביטול פסק הדין. (להלן: "הבקשה השנייה").

בהחלטתה מיום 7.12.09, דחתה הרשמת הנכבדה הבקשה השנייה שהגישו המערערים, תוך כך שקבעה כי הבקשה חסרה בסיס משפטי כלשהוא, מאחר ובקשה למתן לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ניתן להגיש פעם אחת ואם בעת הדיון בה היתה חסרה ראיה לתמיכה בטענה כלשהיא, המקום והדרך לנסות ולהגישה הוא לכל היותר בהליך של ערעור, על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. עוד הוסיפה הרשמת לציין בהחלטתה: "לא ברור לי מדוע ועל סמך מה סבר ב"כ המבקשים כי פתוחה לו הדרך להגיש בקשה נוספת לביטול פסק דין בניגוד לכל כללי מעשה בית דין".

על החלטת הרשמת מיום 7.12.09, לא הוגש ערעור.

המערערים לא אמרו נואש והגישו בקשה נוספת, שלישית במספר, במסגרתה עתרו שוב להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ובקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. (להלן: "הבקשה השלישית").

בהחלטתה מיום 3.3.10, דחתה הרשמת הנכבדה את הבקשה השלישית שהגישו המערערים – היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי.

אין לי אלא להביע את מורת רוחי מהתנהלותם של המערערים בתיק שלפניי. נראה כי מדובר במערערים המבקשים להתעלם במודע ובאופן מופגן מעקרונות משפטיים דוגמת "סופיות הדיון", ומעשה בי-דין, תוך כך שהם מטרידים את הן את בית המשפט והן את המשיבים בבקשות ממוחזרות ומשוחזרות.

כפי שציינה נכונה הרשמת הנכבדה, בהחלטתה מיום 7.12.09, אין כל בסיס משפטי לבקשה השנייה לביטול פסק הדין אשר הוגשה על ידי המערערים. ככל שביקשו המערערים להוסיף על הבקשה הנוספת טענה וראייה נוספת, היה עליהם לעשות כן בהליך ערעורי, וכך ממש עשו המערערים. ואולם כאמור בהחלטתי מיום 30.6.09, דחיתי בקשת המערערים להוספת הראייה.

לפיכך, ובהתאם לאמור, לא היה כל בסיס משפטי להגשת הבקשה השנייה בפני הרשמת הנכבדה, לא כל שכן, להגשת הבקשה השלישית שאינה אלא מחזור של הטענות שהועלו על ידי המערערים במסגרת הבקשה השנייה, אשר נדחתה. יוזכר כי על החלטתה של הרשמת מיום 7.12.09, לא הוגש ערעור על ידי המערערים.

בפסק דינה של כב' השופטת שרה ברוש שניתן בתיק בר"ע 2294/07 (מחוזי ת"א) ג'ט אייר ניהול ואחזקה (1999) בע"מ נ' רומן וייג (אתר נבו) נדון מקרה דומה, ושם נקבע כדלקמן:

"המבקשים מיצו את זכותם להגיש בקשה לביטול פסק הדין מכוח הוראת תקנה 201 בהגשת הבקשה הראשונה. הדרך לתקיפת החלטה זו הינה בהגשת בקשת רשות ערעור, כפי שעשו. הבקשה השניה, איננה אלא בקשה נוספת, חוזרת, משופרת ומשופצת, לביטול פסק דין לאחר שנתקבלה בעניין זה החלטה. זהו ניסיון לתקוף את ההחלטה הראשונה שלא על דרך של בקשת רשות ערעור, ועל כן כלל לא ניתן היה להגיש את בקשת הביטול השניה."

למעלה מן האמור אציין כי כפי שציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה נשוא הערעור, טעם מיוחד ממילא אינו יכול להתבסס על מעשה או מחדל של המערערים עצמם, אלא אם כן זה לא היה בשליטתם.