א.ב. גולמביופסקי בע"מ נ' מוגרבי

החלטה

התובעת הגישה ביום 21/11/04, בקשה לביצוע שיק בלשכת הוצאה לפועל חיפה כנגד הנתבע ביחס לשני שיקים המשוכים מחשבונו של הנתבע לפקודתו שלו, "שיק עצמי", האחד על סך 6,000 ₪ שמועד פירעונו 15/1/98 והשני על סך 5,000 ₪ שמועד פירעונו 15/2/98. על גב השיקים שתי חתימות הנראות לעין, חתימה של "סעדי עבד" שגם חתם כערב לשיקים ושל התובעת.

ביום 28/6/12 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות, נתמכת בתצהיר.

הנתבע טען כי לא קיבל לידיו את האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל והאזהרה לא הומצאה כדין למענו. לראשונה נודע לו על תיק ההוצאה לפועל ביום 10/6/12, עת פנה ב"כ ללשכת ההוצאה לפועל להוציא רשימת תיקים בשל הטלת הגבלות על הנתבע בתיק הוצל"פ אחר.

באשר להתנגדות גופה, טען הנתבע, כי השיקים נשוא התביעה השטרית, הם חלק משני פנקסי שיקים שנגנבו לו, עת עבד בבית ספר שדה חרמון והוגשה תלונה במשטרת ישראל בשל כך. הנתבע מכחיש את החתימה על גבי השיקים וטען שהחתימה מזויפת. עוד טען הנתבע, כי התובעת עוסקת כביכול בגביית שיקים והיא אינה אוחזת כשורה בשיקים ומחזיקה בהם שלא כדין, אין כל הכרות בין הנתבע לתובעת ולטענתו לא קיבל ממנה כל תמורה.

דיון והכרעה

עולה מאישור המסירה ותצהיר המוסר, שביום 18/7/10 הגיע המוסר לנתבע בישוב עין קיניא במטרה למסור לו את האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ והנתבע סרב לקבל את דבר הדואר.

במסגרת החקירה הנגדית, הציג ב"כ התובעת בפני הנתבע מכתב מיום 26/8/10, מספר שבועות לאחר המועד הנקוב באישור המסירה, שנשלח ע"י עו"ד סעב פאכר הנושא כותרת "הנדון: הוצל"פ 02-36133-04-8 מרשי מר מוג'רבי עמראן הצעה לסילוק חוב וסגירת תיק". תוכנו של המכתב, מהווה הצעה של הנתבע לסילוק החוב באופן שהנתבע ישלם לתובעת 14,000 ₪ בשמונה תשלומים. עוד נאמר במכתב כי אין בהצעה לעכב נקיטת כל הליכים אשר עומדים לרשות התובעת כנגד הנתבע. המכתב הוגש וסומן מש/1. (להלן: "ההצעה").

הנתבע הכחיש כל קשר למכתב ולתוכנו ובחקירתו השיב כי אינו מכיר את ההצעה ולא הסכים להעמיד את החוב על סך 14,000 ₪. הנתבע אישר שפנה לעו"ד פאכר במטרה שיפעל לביטול עיקולים שהוטלו על חשבון הבנק ולא הסמיך אותו לתת הצעות לסילוק החוב בשמו.

לבקשת ב"כ הנתבע, זומנו מוסר האזהרה ועו"ד פאכר לעדות. המוסר לא התייצב לדיון ועו"ד פאכר נחקר ע"י ב"כ התובעת. עו"ד פאכר אישר בעדותו שהוא כתב וניסח את ההצעה ביוזמתו האישית מבלי שהיה בידו ייפוי כוח ומבלי שהתייעץ עם הנתבע במטרה לעזור לנתבע שהוא שכן שלו. עוד אישר שהוא טיפל, לבקשת הנתבע, בהכנת בקשות לביטול העיקול במספר תיקים שנפתחו כנגד הנתבע בהוצאה לפועל.

לאחר ששקלתי את הנסיבות שלפני, אני קובעת כי עדותם של הנתבע ועו"ד פאכר לעניין הידיעה על תיק ההוצאה לפועל אינה אמינה בעיני ואינה משתלבת עם הנסיבות והגיונם של דברים. כאמור, הנתבע ועו"ד פאכר מאשרים כי בשנת 2010 פנה הנתבע לעו"ד פאכר שיסייע לו בביטול עיקולים שהוטלו על חשבון עו"ש של הנתבע . לטענת עו"ד פאכר הוא עשה שימוש ברשימת העיקולים שהביא לו הנתבע מהבנק. עו"ד פאכר העיד, שלנתבע באותה עת היו הרבה תיקים בהוצאה לפועל, עדות זו, בצירוף עדותו הנוספת של עו"ד פאכר, אשר אישר בעדותו, שהציע הצעת פשרה על סך 14,000 ₪ בהתחשב בסכום קרן החוב והוסיף לזה עמלות ושכר טרחת עו"ד, מכאן שהיו בידיו פרטי החוב בתיק ההוצאה לפועל ולא רק הודעת עיקול כללית, מביאה למסקנה כי עו"ד פאכר ו/או הנתבע פנו באותה תקופה, לקבלת פרטים לגבי תיקי ההוצאה לפועל של הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל, לרבות התיק נשוא ההתנגדות, ולא הסתפקו ברשימת העיקולים מהבנק, כטענתם.

לא סביר בעיני, תחת הנסיבות של עדותו של עו"ד פאכר, אשר העיד כי הנתבע שכן ובן כפר והוא ביקש ביוזמתו האישית לעזור לו, כי לא הביא בפני הנתבע את רשימת התיקים הפתוחים כנגדו בלשכת ההוצאה לפועל כדי לסייע לו בעניינם, ולא עדכן אותו בפעולותיו.

אני דוחה את טענת הנתבע כי רק ביום 10/6/12 נודע לו על פתיחת התיק, לאחר שבא כוחו הוציא את רשימת התיקים בהוצאה לפועל עקב מוגבלות שהוטלה עליו בתיק אחר. טענה זו נאמרה ללא גיבוי ראייתי וללא פירוט. מכאן, אני קובעת כי הנתבע ידע על תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה, עוד בחודש אוגוסט 2010 עת שלח עו"ד פאכר את ההצעה לתובעת.

הסמכות להאריך מועדים נתונה מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, הקובעת כי רק בהינתן "טעמים מיוחדים" תינתן אורכה למועדים הקבועים בחיקוק.

מאחר ונדחתה טענת הנתבע כי ידע על פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו רק ביום 10/6/12 אין בפיו כל טעם מיוחד להארכת המועד. עם זאת, לאחר שבחנתי את טענות הנתבע בהתנגדות, טענות המתבססות על גניבה וזיוף, ובהתחשב בעובדה כי התובעת השתהתה במשך מספר שנים במסירת האזהרה, לא מצאתי הצדקה לשלול מהנתבע את יומו בבית המשפט וכי עמידה בזמנים אינה חזות הכול שהרי היא נועדה לשרת את ההליך ההוגן, יעילות ההליכים ומשפט הצדק. עסקינן, בהגשת בקשה לערכאה הדיונית הראשונה ונוכח החשיבות בהכרעה לגופם של דברים וטענות, לא מצאתי כי בהיעתרות לבקשה להארכת מועד, תפגע זכות דיונית של התובעת או ציפייה לגיטימית של התובעת לסופיות הדיון. אני סבורה שניתן בנסיבות המקרה, להאריך את המועד להגשת התנגדות תוך חיוב הנתבע בהוצאות בגין האיחור שיהיה בו פיצוי לתובעת בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

לא אסיים פרק זה של ההחלטה, מבלי להתייחס במספר מילים לפעולותיו של עו"ד פאכר, שפעל לטענתו, ללא ייפוי כוח והסמכה מהנתבע. עו"ד פאכר הציג בפני התובעת מצג שווא כאילו הנתבע מבקש לסלק את החוב בהצעת פשרה בעוד שלא היתה מעולם הצעה כזו מטעם הנתבע, כך לפי עדותם של עו"ד פאכר והנתבע. מעשה זה, ככל שהתרחש, מהווה מעשה שאינו הולם את המקצוע ואינו עומד בהוראות הדין.

לסיום פרק זה ולאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה להארכת מועד.

טענתו העיקרית של הנתבע, שהשיקים נשוא התביעה נגנבו והחתימה על גבי השיקים זויפה. בגרסה זו של הנתבע קיימים תהיות, שהתגלו בעדותו של עו"ד פאכר. עו"כ פאכר נשאל בחקירתו: "בזמנו הוא אמר לך שנגנבו לו שיקים?" ובתשובתו אמר: "לא הוא לא אמר לי". לשאלה נוספת: "בזמנו, הוא לא אמר לך שהשיקים זויפו?" השיב עו"ד פאכר: "לא שמעתי על דבר כזה שהשיקים זויפו". עדותו של עו"ד פאכר מעלה תהיה לגבי נכונות גרסת הנתבע. נוכח מספר הרב של תיקי הוצאה לפועל שהיו לנתבע, כפי שהעיד עו"ד פאכר, גם אם לא שוחחו השניים על תיק הוצאה לפועל מסוים, עולה תהיה מדוע לא טרח הנתבע לעדכן את עו"ד פאכר, שאין חולק שטיפל מטעם הנתבע בחלק מתיקי ההוצאה לפועל, שבעבר נגנבו ממנו 50 שיקים, מאחר ויש בכך כדי להשפיע על אופן הטיפול וההתייחסות לתיקים.

בקיע נוסף, חלש יותר, התגלה בעדותו של הנתבע כשנשאל: "איך אתה מסביר את העובדה כי החתימה על גבי התצהיר שלך זהה לחלוטין לחתימה המופיעה על השיקים?" השיב הנתבע: "אין לי הסבר". למען שלמות התמונה יאמר כי הנתבע טען בהתנגדות ובעדותו כי החתימות על גבי השיקים זויפו.

בהינתן האמור ובשים לב לטענות הנתבע הנוגעות לגניבת השיקים וזיוף חתימה, אין לי אלא לקבל את ההתנגדות ולאפשר לו להוכיח טענותיו. עם זאת ובהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מתירה לו להתגונן כנגד התביעה השטרית, בכפוף להפקדת סכום כספי לכיסוי הוצאות המשיבה במידה והנתבע יצא חייב בדין.