א.א.ב רונן בע"מ ואח' נ' ברזלי ושות' משרד רו"ח ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד. על פי הסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין על פי החומר שבתיק, לאחר שמיעת סיכומים קצרים בעל פה.

1. התובעת (היא גם הנתבעת שכנגד) היא חברה העוסקת בביצוע עבודות איטום ובידוד. הנתבעת היא שותפות, המנהלת משרד רואי חשבון. אין חולק, כי הנתבעת נהגה לספק שירותי ראיית חשבון לתובעת. הנתבע (הוא גם התובע שכנגד) הוא רואה חשבון. הוא שותף בנתבעת. עניינן של התביעה העיקרית והתביעה שכנגד בטענות של הצדדים לגבי שירותים שניתנו על ידי כל אחד מהם, ולגבי חיובים הקשורים לשירותים אלה. אדון תחילה בתביעה העיקרית. אחרי כן אדון בתביעה שכנגד.

התביעה העיקרית

2. בתביעה העיקרית שני ראשים. אדון בהם כסדרם.

3. תשלום בגין עבודות ריצוף. אין מחלוקת, כי בשנת 2008 הנתבע ביקש מן התובעת כי תבצע עבורו עבודות איטום במרפסת מעל קומת קרקע שבדירתו. התובעת ביצעה עבודות כאמור. לצורך העבודות, נדרשה גם עבודה של פירוק מרצפות, ובהמשך לכך, ריצוף מחדש. אין מחלוקת, כי עבודה זו לא בוצעה על ידי התובעת, כי אם על ידי מר איברהים ג'בר (להלן – הרצף או הצד השלישי). לעניין זה אין מחלוקת, כי הצד השלישי הועסק על ידי הנתבע. אין מחלוקת, כי בהמשך לכך, נוצרה במקום בעיית רטיבות. הנתבע פנה לתובעת. בעקבות זאת, ביצעה התובעת ריצוף מחדש של המקום. מן החומר שבפניי עולה, כי הוסכם שעל עבודה זו תקבל התובעת סך של 4,500 ₪. מחשבונית שצורפה על ידי התובעת (כמו גם מן האמור בכתב התביעה, ראו בפיסקאות 13 – 14), עולה כי סכום זה כולל מע"מ.

4. לטענת הנתבע, הותנה בין הצדדים כי הסכום האמור ישולם על ידי הנתבע לתובעת, אם יתברר, לאחר החורף, כי אין חדירה של מים לדירה (פיסקה 15 לתצהיר הנתבע). התובעת כופרת בטענה זו. לטענתה, מדובר בדרישה שהעלה הנתבע בדיעבד, לאחר ביצוע העבודה (ראו פיסקה המסומנת 7.1, בעמוד 6 לתצהיר מטעם התובעת). התובעת מוסיפה וטוענת, כי לא הסכימה לדרישה זו.

5. נטל השכנוע להוכחת טענה זו, אשר במהותה היא טענת הגנה של הודאה והדחה, רובץ על הנתבע. באין עיגון כתוב להסכמה בין הצדדים, לא אוכל להעדיף את גירסת הנתבע לעניין זה על פני גירסת התובעת. ראשית, גירסת הנתבע לעניין זה עברה התפתחות. בניגוד לנטען בתצהיר העדות הראשית, כפר הנתבע בכתב ההגנה אפילו בקיומה של התחייבות מותנית כאמור, וטען כי שאלת התשלום בגין עבודות הריצוף נותרה לשיקול דעתו (ראו בפיסקה 16 לכתב ההגנה).

6. שנית, גם טענת הנתבע כי הלכה למעשה התנאי המתלה האמור, שעניינו העדר רטיבות, לא התקיים, מעוררת קושי. אכן, גם מתצהיר מטעם התובעת עולה כי במהלך החורף שלאחר הריצוף מחדש הועלתה על ידי הנתבע טענה כי בעיית הרטיבות חזרה. עם זאת, מתמלילים שהוגשו, ובהם מתועדות שיחות בין נציג התובעת ובין אשת הנתבע ועוזרת העובדת בבית הנתבע, עולה כי במהלך מרבית החורף לא היתה כל חדירה של רטיבות במקום בו בוצעה העבודה. עולה גם אפשרות מציאותית, כי מקור החדירה בסתימה במרזב, מקום בו לא בוצעו עבודות על ידי התובעת. עולה גם טענה, כי בבדיקה שערך נציג התובעת במקום, לא נמצאה רטיבות (בפיסקה 30 לתצהירו). יוער, כי אין בפניי תצהיר או עדות של אשת הנתבע לעניין זה, אף כי הביקור של נציג התובעת, ושיחותיו, היו עם אשת הנתבע.

7. שלישית, אין בפניי גירסה נגדית של הנתבע לטענת התובעת, כי בוצעו על ידה בדיקות הצפה של המקום לאחר השלמת עבודות האיטום, ובטרם הונח הריצוף על ידי הקבלן. לטענת התובעת, בבדיקות נמצא כי האיטום במקום תקין (ראו פיסקה 11 לתצהיר מטעם התובעת). גם מכך עולה, כי אין בפניי תשתית השוללת את חבותו של הנתבע כלפי התובעת בגין עניין זה.

8. רביעית, לא נעלמו מעיני טענות הנתבע, כאילו התובעת נטלה על עצמה לפקח על הרצף ולהנחותו. לא נעלם מעיני גם, כי גם הרצף העלה טענות דומות התובעת כפרה בטענות אלה. ראו בפיסקה 12 לתצהיר מטעמה. . הנתבע טוען גם כי התובעת המליצה על הרצף. התובעת כפרה בטענות אלה (ראו בפיסקה 12 לתצהיר מטעמה). ברם, אפילו על פי גירסת הנתבע, הוא הסכים (ולו הסכמה מותנית, לשיטתו) לשלם לתובעת סך של 4,500 ₪ בגין ריצוף ואיטום, לאחר שחדרה רטיבות למקום. עולה מכך, כי אילו היתה נפתרת בעיית הרטיבות, לשיטת הנתבע, היתה התובעת זכאית לתשלום בגין עבודות אלה, ובמקרה כזה היה הנתבע נפרע מן הרצף (סעיף 15.4 לתצהירו). עולה מכך, כי לפחות במצב האמור, לשיטת הנתבע לא היתה התובעת אחראית לעבודת הרצף. על רקע זה, אין בטענות אלה של הנתבע כדי לסייע לו. אדרבא, בהקשר זה נקלע הנתבע לאי התאמה, המקשה לקבל את גירסתו.

התובעת כפרה בטענות אלה. ראו בפיסקה 12 לתצהיר מטעמה.

9. לכל האמור יש להוסיף, כי הנתבע לא תיעד באופן בלתי אמצעי את המצב במקום, לפני חורף 2010 ואחריו. לא הוצגה חוות דעת מומחה לעניין רטיבות, או הסיבות לה. אף כי מתצהיר הנתבע עולה שלאחר חורף 2010 בוצעו במקום עבודות נוספות, על ידי גורם שפרטיו לא נמסרו, לא הוצג תיעוד מתבקש לעניין זה, ובכלל זה חשבונית וקבלה, המתעדות את העבודות שבוצעו ואת התשלום שנעשה, ככל שנעשה, בגינן. מבצע העבודות הנטענות לא הובא לעדות. במצב זה, טענות הנתבע לרטיבות בעקבות הריצוף שבוצע על ידי התובעת מעוררות קושי.

10. (א) לטענת התובעת, היא זכאית בגין העבודות שביצעה לסך של 4,500 ₪. בחשבונית שהוציאה התובעת בקשר לעניין, על סך של 4,500 ₪ (כולל מע"מ), צויינו לא רק עבודות ריצוף, אלא גם עבודות איטום. הדבר אינו מתיישב עם גירסת התובעת, כי בוצעו רק עבודות ריצוף, וכי לא היה צורך בעבודות איטום כלשהן, שכן האיטום שבוצע לכתחילה היה תקין (ראו פיסקה 21 לתצהיר מטעם התובעת). יצויין, כי הנתבע גרס שהסכום האמור כולל, אכן, גם עבודות איטום (ראו בפיסקה 15.2 לתצהירו).

(ב) עולה מתיאור זה, כי החיוב שבחשבונית כולל מרכיב אשר לא בוצע בפועל. מן החומר שבפניי עולה, כי עיקר העבודה שבוצעה בשלב זה על ידי התובעת הינה עבודת ריצוף. כך עולה הן לשיטת התובעת, והן לשיטת הנתבע, אשר כמוסבר לעיל, טוען כי אם בעיית הרטיבות היתה נפתרת, היה תובע את נזקיו מן הרצף. אני קובע, על דרך האמדן השמרני, כי בגין עניין זה יש להפחית מן הסך של 4,500 ₪ 10%. על הנתבע לשלם לתובעת בגין עניין זה, אפוא, סך של 4,050 ₪ (נכון למועד החשבונית).

11. החזר סכומים ששולמו על ידי התובעת בגין שירותי ראיית חשבון. אין מחלוקת, כי הנתבעת דרשה מן התובעת, ביום 13.12.09, תשלום בסך של 5,708 ₪ (כולל מע"מ) בגין שירותים מקצועיים שניתנו על ידה בתקופה 28.4.09 – 31.10.09. דרישה זו הוצגה כתנאי להעברת החומר שבידי הנתבעת לרואה חשבון אחר, אליו היתה התובעת מעוניינת לעבור. התובעת שילמה סכום זה תחת מחאה. בתביעה שבפניי היא תובעת את השבתו.

12. דין חלק זה של התביעה להידחות. הוצג על ידי הנתבעת פירוט מלא של העבודות שבוצעו. אין מחלוקת, כי קודם לשנת 2009, היתה בין הצדדים התקשרות ארוכת שנים לקבלת שירותי ראיית חשבון. אין סיבה כלשהי לקבוע, כי הפירוט האמור, אשר מן החומר עולה כי הוא מעוגן גם בדיווחים מזמן אמת על ביצוע שעות עבודה (נספח 3 לכתב התביעה), אינו משקף את העבודה שהושקעה בפועל.

13. לטענת התובעת, החיוב נוגע בעיקרו לסוגייה של קנס שהוטל בעבר על התובעת. התובעת אינה מכחישה כי פנתה לנתבעת על מנת לקבל שירותים לעניין זה (ראו בפיסקה 47 לתצהיר מטעמה). ברם, לטענתה, לא היתה מעוניינת לקבל שירותים לגביו, בשל התעריף הגבוה, 3,000 ₪, בו נקב נציג הנתבעת.

14. לנתבעת גירסה שונה. לטענתה, טיפלה בעניין זה לבקשת התובעת. שכר הטירחה של 3,000 ₪ נתבקש על פי גירסה זו בנוגע לטיפול בקבלת החזר בסך 18,000 ₪, אשר עבודתה של הנתבעת הניבה, לגירסתה. בסופו של דבר, לא נדרשה עבודה של הנתבעת לעניין זה, שכן ההחזר נתקבל בפועל ללא התערבותה. ממילא לא נדרש שכר טירחה בגינו (ראו בפיסקה 27 – 28 לתצהיר מטעם הנתבעת). הנתבעת מטעימה, כי אין מדובר בסכום הקשור לעבודה נשוא הפירוט שהוגש.

15. אין בידי להעדיף את הגירסה מצד התובעת על גירסת הנתבעת בנקודה זו. לא למותר לציין, כי בהקשר זה העלתה התובעת טענות בלתי סבירות, לפיהן קוזז, בשנת 2006, סך של 2,300 ₪ מתשלום שהיה עליה לשלם לנתבעת, וזאת בגין עבודות שבוצעו לא פחות מ - 10 שנים לפני כן (פיסקאות 3 – 5 לתצהיר מטעם התובעת; ראו גם תצהיר תרזה ליסטובסקי). לא למותר לציין גם, כי תגובתו הראשונית בכתב של נציג התובעת לדרישת התשלום, בזמן אמת, לא היתה כי לא בוצעו שירותים על ידי הנתבעת, אלא כי "לא זכור לי" שהנתבעת נתבקשה ליתן שירותים (ראו נספח 2 לכתב התביעה). לא מדובר בהכחשה ברורה וחדה. אזכיר, כי בין הצדדים היו יחסי עבודה ארוכי שנים עובר למועד האמור. על רקע כל אלה, אני מתייחס בזהירות לטענות התובעת בסוגייה זו.