א.א.ב אחוזת אורנים בע"מ נ' לוי ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים כי תינתן להם הרשות להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, שהוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר, על הסך של 18,000 ₪, בגין יתרת חובם הנטענת למשיבה, בגין שירותי הסעדה ואולם אירועים שסיפקה להם, ביום חתונתם.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן ובתצהירי המבקשים, על נספחיה, בחקירת המבקש מס' 1 לפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה, בכפוף להפקדת הסך של 2,800 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מהיום.

טענת ההגנה הבסיסית של המבקשים היא כי נגרמה להם עגמת נפש, אובדן הנאה, תסכול וטראומה (כך בלשונם – י.ב.) ביום חתונתם, בשל התנהלותה של המשיבה בסוגיית הכשרות, והעובדה כי בשל התנהלות זו התעורר ספק בנוגע לכשרות המזון, אצל חלק מן המוזמנים לחתונתם, והם אף לא אכלו מן המזון או נטשו את החתונה בשלב מוקדם.

טענה זו לא נסתרה בחקירתו של המבקש מס' 1 ולא התבררה, בשלב זה, כהגנת בדים.

אמנם, ב"כ המשיבה המלומד הציג שאלות נוקבות בנוגע למהימנותה של גירסה זו והשתלבותה במארג העובדתי האחר הנטען על ידי המבקשים (למשל, בנוגע לשעת סיום האירוע), ברם, בשלב דיוני זה אינני רשאי לקבוע ממצאי מהימנות אודות גירסתם של המבקשים.

כידוע, ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

ההלכה בעניין אפשרות העלאת טענות קיזוז בתביעה שטרית, כפי שסוכמה ע"י כב' הנשיא א' ברק היא כי:

"דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על-כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים. טעמים אלה הם, כלשונו של השופט גולדברג, שלושה: "...מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שהתחייבות כלפיו הופרה; הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; וחיסכון בהליכים משפטיים מיותרים..." (פרשת בנק לאומי [15], בעמ' 199).

שלושת השיקולים הללו תופסים גם בדיני השטרות.".

(רעא 98 / 6250 NORDLAND PPAIER AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג (2) 274, עמוד 285-286 – ההדגשה שלי – י.ב.).

לעניין טיבם של החיובים הניתנים לקיזוז כבר נפסק כי:

"סעיף 53(א) לחוק החוזים מאפשר קיזוז של חיובים כספיים. "חיוב כספי" הוא חוב גברא (IN PERSONAM) הקיים במסגרת קשר שבין נושה לחייב, שעל-פיו על החייב לשלם לנושה סכום כסף. חיוב כספי יכול שינבע מחוזה, ממעשה נזיקין, מעשיית עושר ולא במשפט, מהוראת דין או מכל מקור אחר ליצירת חיוב ".(הנשיא א' ברק ברע"א 98 / 6250 NORDLAND PPAIER AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג (2) 274, עמוד 281 – ההדגשה שלי – י.ב.).

די בטענת המבקשים בתצהירם כי אין הם חייבים ביתרת החוב, לאור טענת הקיזוז, שהרי "... אין כל קדושה מיוחדת באותה הודעת קיזוז , וכי לא נקבעו בשום מקום הנחיות, כיצד יש לתתה. סימוכין לכך מצא בדברי ד"ר ז' צלטנר בספרו על דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) 170, לפיהם אין צורך בהצהרה מפורשת של קיזוז, ודי בהבעת רצון המשתמעת מכללא, כגון האמירה, שהמצהיר אינו חייב עוד דבר לצד שכנגד, או שהוא דורש ממנו את תשלום ההפרש בלבד. דעה דומה הובעה על-ידי כבוד השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 664/76 [1], בעמ' 196 מול אות השוליים ה.... מסקנתו זו של השופט המלומד מעוגנת היטב בחומר הראיות ובהגיונה הפנימי של העיסקה הנדונה כאן, ואין כל סיבה להתערב במסקנה זאת. אינני מוצא גם בע"א 544/81, 604 [2] כל דבר, שיש בו כדי לשנות תוצאה זאת בכל הנוגע לסוגיית הקיזוז".

(עא 82 / 476 תדהר נגריה קואופרטיבית בעמ (בפירוק) נ' צבי מרקוביץ, פ"ד לט (2) 813, עמוד 820 – ההדגשות שלי – י.ב.)

ואולם, מצאתי לנכון לחייב את המבקשים להפקיד את הסך של 2,800 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, כתנאי למתן הרשות, וזאת לאור הודאתם בתצהיר כי ממילא הסכימו לשלם סכום זה, גם לאחר שנודע להם על טענות הקיזוז שבפיהם, אך לא מצאו מאן דהוא מנציגי המשיבה שיקבל אותו מידם. למעשה, ניתן לראות בהודאה זו מעין הודאת בעל-דין ב"סכום" הקיזוז הנטען, אם כי יש להותיר שאלה זו להליך העיקרי.

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה, בתנאי שיפקידו את הסך של 2,800 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום הדיון בתיק העיקרי.