נאמנות משתמעת במקרקעין בדרך של השאלת שם

1.התובעים 1-2 [להלן: "פלוני" ו-"פלוני"] הינם בני זוג. הנתבעת [להלן: "אלמונית "] הינה האחיינית של פלוני. התובעים עתרו בתביעתם להצהיר שהקוטג' ברח' ** ו[להלן: "הבית"] הינו בבעלותם בחלקים שווים.

התובעים הוסיפו וטענו שרכשו את הבית בשנת 86' מאביה של אלמונית   [להלן: "XXX""XXX"], ועובר לגירושי הוריה הועברו הזכויות בבית ע"ש אלמונית כנאמנה עבורם.

מנגד טענה אלמונית שהבית בבעלותה, והזכויות ניתנו לה בשנת 90' במתנה ע"י אביה. אלמונית הגישה תביעה שכנגד לסילוק יד התובעים, ולחיובם בדמי שימוש ראויים.

פרקליטו של XXהצהיר בעמ' 3 לפרוטוקול שורות 24-25, שXXאינו הבעלים של הבית ואין לו טענות בעניין הבעלות.  לאור הצהרה זו נמחק XXמכתב התביעה.

XX היה  בעלים  של  שני  קוטג'ים הצמודים  זה לזה. בקוטג'   הראשון

 התגוררו XXואשתו ט. [להלן: "ט."].  בקוטג' השני,  נשוא  הדיון,

התגוררו פלוני, אחותה של ט., ובעלה פלוני - ממועד סיום הבנייה במשך למעלה מ-27 שנים.  ב-25.1.90 נמכר הקוטג' הראשון עפ"י הסכם הגירושין של ט. וXXX.

הקוטג'  השני,  הבית  נשוא   הדיון,  נרשם במרשם המקרקעין   בבעלות XXX. זכויותיו של XXבבית הועברו ללא תמורה ע"ש אלמונית במרשם המקרקעין [ראו מוצג ת/3].

2.מחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט הוכח שהתובעים 1-2 רכשו את הבית בשנת 86', שילמו את מלוא התמורה בשנים 88'-86', עברו להתגורר בבית בשנת 86', התגוררו בבית במשך למעלה מ-27 שנים, נהגו מנהג בעלות בבית במשך כל השנים, וזאת ללא מחאה מצד אלמונית ואביה.

ב-86' לא נחתם הסכם בעניין העסקה, באשר XX וט. מכרו דירה ברח' מ. בהרצליה בשנת 84', ועפ"י חוק מס שבח מקרקעין שחל אז ניתן היה לקבל פטור ממס שבח במכר דירה אחת ל-4 שנים, ותקופת 4 השנים טרם  חלפה.