החלטה

1.התביעה הוגשה ב-04', נדונה בפני מותבים אחרים והועברה לשמיעת הוכחות בפני באפריל 2010.

נשמעו שבעה עדים, הוגשו סיכומים ובפסק הדין החלקי נקבע: [א] המלאי של מפעלי תאורה ניתן לפקר פלדה כבטוחה מוסווית בלבד ולא נמכר ע"י מפעלי תאורה לפקר פלדה [ב] לאחר תום השכירות נלקח המלאי ע"י מפעלי תאורה ממתחם פקר פלדה בחיפה, ולא נשאר ברשות פקר פלדה.

בפסק הדין החלקי הדגיש ביהמ"ש שמהותה של עסקה היא פועל יוצא מכוונתם האמיתית של הצדדים, וכוונה זו ניתן היה לדלות מהנסיבות העובדתיות. ביהמ"ש קבע בפסק הדין החלקי, שהרישומים החשבונאיים לא שיקפו את אופיה האמיתי של העסקה. לעניין הקביעה שהמלאי של מפעלי תאורה ניתן לפקר פלדה כבטוחה מוסווית - הובאו בפסק הדין החלקי שמונה נימוקים מצטברים. עוד קבע ביהמ"ש בפסק הדין החלקי, שהמלאי נלקח ע"י מפעלי תאורה ממתחם פקר בחיפה עם תום השכירות בהסתמך על שבעה נימוקים מצטברים. כיוון שהרישומים החשבונאיים לא שיקפו את אופיה האמיתי של העסקה ממילא רישום המלאי ברישומים החשבונאיים ע"ש פקר פלדה, שנבע מהרישום של סוג העסקה – לא הוכיח דבר, והובאו בפני ביהמ"ש ראיות מהימנות שפורטו בפסק הדין החלקי, והוכח שהמלאי ניטל ע"י מפעלי תאורה. עוד נציין שבשנים 2003-2004 נמחק המלאי של הנתבעת 1 שנותר ברישומי התובעת.

2.משהוכרעה בפסק הדין החלקי המחלוקת בעניין סוג עסקת המלאי ונטילת המלאי, לאחר שמיעת שבעה עדים – לא ניתן להיעתר לבקשת ב"כ הנתבעים להעמיד לבדיקה נוספת של רואה חשבון את מסמך המלאי של מפעלי פקר פלדה מ-03', ולא ניתן להיעתר לבקשת ב"כ הנתבעים בעמ' 17 שורות 23-24 לחקור את מר ברוך מאיר ואת מר אברהם נובוברוצקי, שהעידו טרם מתן פסק הדין החלקי, בסוגית מסמך המלאי מ-03'.

מסמך המלאי של חב' פקר פלדה מ-03' כלל עמוד אחד ובו נכלל גם מלאי הנתבעת 1. אין במסמך פירוט של רכיבי מלאי הנתבעת 1. אין שום ראיה במסמך המלאי, שהמלאי נספר בעין ב-31.12.03 ע"י חב' פקר פלדה. זאת ועוד, בפסק הדין החלקי הודגש בעמ' 10, שבהסכם המלאי מ-28.8.01 נקבע שמפעלי תאורה תנהל את המלאי, ושפקר פלדה תסתמך על הדיווחים וההודעות של מפעלי תאורה בעניין המלאי.

הנתבעים הגישו בתחילת ההליך בקשה לגילוי מסמכים [בש"א 24190/04] ולא עתרו לקבל מהתובעת, במסגרת המסמכים שפירטו בסעיף 5 לבקשה, את רשימת המלאי של התובעת. זאת ועוד, במסגרת הסיכומים של הנתבעים, שהוגשו טרם מתן פסק הדין החלקי, עתרו הנתבעים בסעיף 144 לסיכומיהם כדלקמן: "התובעת גם נמנעה מלהציג בבית המשפט... את דו"חות ספירת המלאי הכלליים של החברה בשנים 2003-2004... אי המצאת המסמכים של דו"חות ספירת המלאי ... פועלת כנגד ולרעת התובעת, ובית המשפט מתבקש לתת לכך משקל ...".

קיום מסמך המלאי של התובעת מ-03' היה בידיעת הנתבעים, נשמעו שבעה עדים, והנתבעים החליטו בשלב הראשון של המשפט שלא לבקש לחייב את התובעת להציגו.

לאחר שהוכרעו המחלוקות הנ"ל בפסק הדין החלקי – לא ניתן לפתוח את העניין מחדש ע"י הפניית הנושא לבדיקת מומחה חשבונאי, ובמיוחד כאשר נקבע במפורש שהמסמכים החשבונאים לא שיקפו את טיב העסקה ואת ההתנהלות בין הצדדים או ע"י בקשה להעדת עדים, שהעידו בשלב הראשון, פעם נוספת.

בקשת הנתבעים להפנות את מסמך רשימת המלאי מ-03' לבדיקת המומחה של ביהמ"ש שמונה בסוגיות אחרות – נדחית.

בקשת הנתבעים בעמ' 17 שורות 23-24 להעיד פעם נוספת את מר ברוך מאיר ואת מר אברהם נובוברוצקי, שהעידו בשלב הקודם, לעניין מסמך המלאי מ-03' - נדחית.

3.לא ניתן לאחר מתן פסק הדין החלקי להביא בפני ביהמ"ש עתירות וטענות חדשות שלא הועלו בכתבי הטענות שהוגשו ב-04'.

המומחה שמינה ביהמ"ש ביקש את הוראת ביהמ"ש בעניין חישוב הפרשי שער ביחס לסכומי הקניות מאז שנת 00'. התביעה נשוא הדיון מתייחסת ל-204 חשבוניות שנתבע תשלומן, ושהוצאו בתקופה מ-31.10.01 ועד 31.12.02, למעט חשבונית זיכוי 204 שהוצאה ב- 30.4.03 - לאחר סיום הקשר העסקי.

לאחר שביהמ"ש העיר על כך, הודיע ב"כ הנתבעים בפרוטוקול מ-18.3.14 עמ' 13 שורות 23-24: "לאור הערת ביהמ"ש אני מוותר על בדיקת סכומי הקנייה מאז שנת 00' לעניין הפרשי שער".

4.רו"ח הילמן, המומחה שמינה ביהמ"ש, ערך את תחשיביו בשני מסלולים:

[א]עפ"י בדיקת החשבוניות שתשלומן נתבע מול התשלומים ששולמו – המומחה הגיע לתוצאה שהנתבעת 1 חייבת לתובעת 4,275,565 ₪.

[ב]עפ"י בדיקת כרטסת הנהלת החשבונות – המומחה הגיע לתוצאה שהנתבעת 1 חייבת לתובעת 4,687,473 ₪.

הנתבעים 2-4 הינם ערבים לחוב של הנתבעת 1 לתובעת.

בדיון הודיע ב"כ התובעת, שנתבע אך ורק הסכום המופחת בסך 4,275,565 ₪ - לפי המסלול של בדיקת החשבוניות, ולא הסכום של 4,687,473 ₪ לפי המסלול של בדיקת כרטסת הנהלת החשבונות [ראו פרוטוקול מ-18.3.14 עמ' 14 שורות 2-5].

5.הוצגה בפני ביהמ"ש תעודת מיזוג של התובעת עם חב' פקר יודפז פרופילים בע"מ. עפ"י הוראת סעיף 323 לחוק החברות תשנ"ט -1999 - אין מניעה להמשיך בבירור התובענה, באשר נקבע בסעיף 323(2) לחוק החברות: "יראו את החברה הקולטת כאילו הייתה חב' היעד בכל הליך משפטי, לרבות בהליכי הוצאה לפועל".