החלטה

1.בית המשפט הורה בפסק הדין שניתן ב- 15.4.13, שהמשיבה הינה הבעלים של מלוא הזכויות בדירה ברח' בלוי 2 בני ברק הידועה כגוש 6122 חלקה 564/6 [להלן: "הדירה"], ועל ביטול רישום מחצית הזכויות על שם המבקשים 1-2.

הדירה היתה רשומה במרשם המקרקעין בבעלות המשיבה והמנוחה אדלר ברטה ז"ל [להלן: "המנוחה"] בחלקים שווים.

המבקשים 1-2 הינם יורשי המנוחה. למבקשים 1-2 נודע על הדירה לאחר שהמשיבה פנתה אליהם וביקשה שיאותו להעביר את זכויות המנוחה בדירה על שמה, באשר הרישום לא שיקף לטענתה את זכויות הבעלות בדירה. המבקשים 1-2 סירבו, וב- 16.5.10 רשמו במרשם המקרקעין את צו הירושה שניתן לטובתם ביחס לזכויות המנוחה בדירה.

המשיבה הינה בתה החורגת של המנוחה, והיא ראתה במנוחה כאם. המבקשים 1-2 הינם נכדיה של המנוחה. בעלה של המשיבה היה גם אחיין של המנוחה.

הדירה נרכשה ב- 17.3.82, והמנוחה הלכה לבית עולמה ב- 96.

2.בית המשפט לא שוכנע שסיכויי הערעור גבוהים. בפסק הדין נקבע שהמנוחה לא התכוונה לרכוש זכויות בדירה, לא מימנה את הרכישה, הדירה נרכשה כדי לשמש לבעלה של המשיבה מרפאת שיניים בעיסוקו, והרישום של מחצית הזכויות ע"ש המנוחה לא שיקף את זכויות הבעלות בדירה, והיה בגדר נאמנות של המנוחה לטובת המבקשת [יחסי אם - בת].

קביעות אלו של בית המשפט התבססו על הנימוקים הבאים:

[א]במועד רכישת הדירה היתה המנוחה בת 71 והתגוררה בגפה בדירה בצפון הארץ. הדירה נרכשה בבני ברק כדי לשמש מרפאת שיניים לבעלה של המשיבה. למנוחה לא היתה כל זיקה למיקום הדירה שנרכשה. למנוחה לא היתה יכולת כלכלית לממן ב- 17.3.82 רכישה של מחצית הזכויות בדירה. המנוחה לא עבדה, לא היו לה הכנסות למעט קיצבת ביטוח לאומי, והיא התקשתה לקיים את עצמה (ראו עדות המבקשת 1 בעמ' 25 שורות 15-27 ובעמ' 27 שורות 22-25).

[ב]המבקשים לא טענו שלמנוחה היו מקורות מימון אחרים לרכישת הדירה. אין כל סבירות שהמנוחה תשקיע ברכישת מחצית דירה, בהיותה בגיל 71, וכאשר היא גרה בצפון הארץ ואין לה כל זיקה למיקום הדירה שנרכשה בבני ברק – במקום להקצות משאבים כספיים שיאפשרו לה תנאי מחיה מינימליים.

[ג]המשיבה ובעלה נהגו מנהג בעלים בדירה ממועד רכישת הדירה ועד הגשת התביעה - במשך כ- 30 שנים: השתמשו בדירה, השכירו את הדירה בתקופות אחרות וגבו את שכר הדירה, שילמו תשלומי מיסים, תחזוקה ושיפצו את הדירה.

[ד]המבקשת 1 העידה בחקירתה בעמ' 28 שורות 27-31: "ש. האם יש מצב .... שהסבתא לא היה לה כסף, היא היתה כמו האמא שלהם [של המשיבה – י.ג.] והם רשמו חצי מהדירה על שמה מסיבות פורמליות ... ולא בגלל שהיא היתה בעלים של הדירה? ת. אני לא יכולה לענות על השאלה הזאת".

המבקש 2 הציג בעדותו בעמ' 36 שורה 20 עד עמ' 37 שורה 4 גירסה בדבר השארת דירה של הסבא ברוסיה והעברת הכספים לידי המשיבה לפני עלייתה לישראל ו- 71. גירסה זו מבוססת על שמועה, הועלתה לראשונה בסיום שמיעת ההוכחות, לא מצאה תימוכין בעדות אחות המבקש 2, המבקשת 1. בית המשפט השתכנע שאין קשר בין ענין זה לפני 71, אם ארע, לבין רכישת הדירה בבני ברק בשנת 82, בחלוף 11 שנים, במיוחד כאשר המשיבה עלתה ארצה ורכשה דירה בכפר סבא, והמנוחה ובעלה עלו ארצה ורכשו דירה בקרית שמואל.

[ה]ניתן להסיק גם מהתנהגות המנוחה, שהיא לא חשבה שיש לה זכויות בדירה. המנוחה מעולם לא סיפרה לאנשים הקרובים לה על כך שיש לה זכויות בדירה, לא ביקרה בדירה ולא דרשה לקבל שכר דירה או דמי שימוש או למכור את חלקה בדירה כדי לאפשר לה להתקיים בתנאי מחיה סבירים, וזאת למרות שהתקשתה לקיים את עצמה כלכלית. המנוחה במשך כל השנים לא השקיעה כספים בשיפוץ הדירה, ובעלות החזקתה.

גם המבקשת 1, שמונתה ב- 89 כאפטרופוס למנוחה וניהלה את ענייניה הכספיים, לא ידעה שלמנוחה זכויות בדירה, ולא גבתה במשך כל השנים הרבות דמי שכירות או דמי שימוש מהדירה עבור המנוחה.

[ו]טענת ההתיישנות אינה יכולה לעמוד לטובת המבקשים 1-2, באשר מירוץ ההתיישנות מתחיל רק מעת שהנאמן כופר בנאמנותו או מפר את חובותיו כנאמן כלפי הנהנה או בתום יחסי הנאמנות. כאמור המבקשת ובעלה נהגו מנהג בעלים בדירה במשך כ- 30 שנים. המנוחה לפני שמונה לה אפוטרופוס [82-88] והמבקשת, שמונתה כאפטרופוס למנוחה [89-96] - לא פעלו בכל דרך המעידה על כפירה בזכויות המשיבה בדירה.

3.בית המשפט גם לא שוכנע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן שיצדיק עיכוב ביצוע. המבקשים אינם משתמשים בדירה כדירת מגורים. במשך כ- 30 שנים המשיבה ובעלה הם שעשו שימוש בדירה ללא התנגדות, והמבקשים אף לא ידעו על קיומה של הדירה.

4.באשר לטענה שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין - האיזון הראוי הוא לאפשר ביצוע פסק הדין והעברת מחצית הזכויות שהיו רשומות ע"ש המנוחה בנאמנות [ולאחר מכן ע"ש יורשיה], ע"ש המבקשת, בכפוף לחיוב המבקשת להמנע מלעשות דיספוזיציה במחצית הזכויות, והפקדת ערבות מצד המבקשים.

ראו: החלטת כב' השופט ג'ובראן מ- 8.8.11 בע.א. 9047/10 גרינברג נ' בן דרור [לא פורסם].

כאמור, המבקשים לא ידעו על קיומה של הדירה עד שנת 2010, ורק משפנתה אליהם המשיבה הזדרזו ורשמו ב- 16.5.10 את צו הירושה על הזכויות הרשומות ע"ש המנוחה [מחצית הזכויות] במרשם המקרקעין.