sarnen ventures lnc נ' לוין ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעת טרייסי לוין (להלן: "הנתבעת") להורות על ביטולו של צו עיקול זמני שהוטל לבקשת התובעת על ביתה של הנתבעת בהרצליה ועל חשבון הבנק שלה.

התובעת הגישה תביעה כספית על סך של 40,474,290 ₪ נגד הנתבעת ובעלה, ניקולאס לוין (להלן: "הנתבע").

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע גזל מהתובעת סכום של 40,474,290 ₪ אותו התחייב להשקיע עבור התובעת, אך לא קיים את הבטחתו זו. מדובר בסך של 5,000,000 דולר שהועבר לנתבע ביום 29.9.2008, ובסכום נוסף של 10,000,000 דולר שהועבר לנתבע ביום 22.10.2008. מקצת מהכסף הוחזר אמנם לתובעת על פי דרישתה, אך יתרת הסכום לא הושבה. מכאן התביעה.

באשר לנתבעת, נטען בכתב התביעה כי היא השתתפה בחלק מן הפגישות שנערכו בין בעלה, הנתבע, לבין נציגי התובעת, בני הזוג דניאל ואליזבטה יאמר, והציגה מצגים כוזבים בפני בני הזוג יאמר בדבר יכולותיו המוכחות של הנתבע כאיש השקעות מוכר, מהימן ומוצלח, וזאת במסגרת ממסע הונאה מתוכנן היטב. כחלק מאותם מצגים הדגישה הנתבעת בפני אליזבטה יאמר (להלן: "אליזבטה") את כדאיות ההשקעה אצל הנתבע ולמעשה שידלה אותה להשקיע אצלו סכומי כסף ניכרים. הנתבעת ידעה היטב אותה שעה כי הנתבע נוטל כספים לצרכי השקעה, אך בפועל אינו משקיע אותם כמובטח על ידו. כמו כן, חלק מן הכספים שגנב הנתבע מצאו דרכם לחשבון הבנק של אם הנתבעת, גב' טיבר.

לבקשת התובעת, ניתן במעמד צד אחד צו עיקול זמני כמבוקש על נכסי הנתבעים.

הנתבעת הגישה בקשה לביטולו של העיקול על נכסיה. לטענתה, בקשת העיקול נסמכת כולה על אדנים עובדתיים כוזבים. אין ולא היתה לנתבעת מעולם כל נגיעה לעסקיו של בעלה, הנתבע. הנתבעת היא עקרת בית העוסקת בגידול ילדיה, ומעולם לא שוחחה עם נציגי התובעת על עסקיו של בעלה וממילא גם לא המליצה לאליזבטה להשקיע את כספי התובעת באמצעות הנתבע. היא אמנם פגשה את בני הזוג יאמר בנסיבות חברתיות, אך כל שניהלה היתה שיחת חולין עם אליזבטה בנושא גידול ילדים. לטענתה של הנתבעת, הסיבה היחידה שהיא שורבבה לתביעה היא נסיון של התובעת לעקוף שלא כדין את הליכי פשיטת הרגל המתנהלים באנגליה נגד הנתבע, וזאת באמצעות הטלת עיקולים על נכסים של הנתבעת בישראל.

בעקבות הגשת הבקשה לביטול העיקול, נערך דיון ונחקרו על תצהיריהן הנתבעת וכן אליזבטה. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את צו העיקול שניתן נגד הנתבעת, מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, נקדים ונאמר כי בעקבות חקירתה של אליזבטה התברר כי סך של 5,000,000 דולר הועבר לנתבע על ידי התובעת על יסוד בדיקותיה המקצועיות של אליזבטה, בלא שיוצגו בפניה מצגים כלשהם על ידי הנתבעת: כעולה מעדותה של אליזבטה, המפגש היחיד בינה לבין הנתבעת נערך באי איביזה, ביום 10.10.2008 (ע' 2 לפרוטוקול), ואילו הסכום של 5,000,000 דולר הועבר לנתבע לצרכי השקעה עוד ביום 29.9.2008, כ- 11 ימים קודם לכן. ברור איפוא שאין ולא יכול להיות קשר סיבתי כלשהו בין העברת הסכום של 5,000,000 דולר לנתבע, לבין מצגים כלשהם שהציגה הנתבעת בפני אליזבטה.

סלע המחלוקת העיקרי נסב סביב השאלה מה היתה מטרת הנסיעה של הנתבעים לאי איביזה, שם התארחו אצל בני הזוג יאמר, ומה היה התפקיד שמילאה הנתבעת באותו מפגש. הנתבעת טוענת כי מדובר היה בחופשה משפחתית אצל בני הזוג יאמר, ואילו התובעת טוענת כי מדובר היה בנסיעה עסקית לכל דבר, מתוך מטרה לשכנע את בני הזוג יאמר להשקיע כספים אצל הנתבע. יצויין כי אליזבטה עצמה הודתה בס' 8 לתצהירה כי המפגש עם הנתבעים היה במסגרת "חופשה משותפת בבית הקיץ שלנו בספרד", כך שברור כי בענין זה הצדק הוא עם הנתבעת ולא עם התובעת.

מכל מקום, בין שתהא זו חופשה משפחתית ובין שתהא זו נסיעה עסקית, אני מעדיף בענין זה את עדותה של הנתבעת על פני עדותה של אליזבטה בכל הנוגע לתפקיד שמילאה הנתבעת באותו מפגש באי איביזה. הנתבעת העידה כי השיחה בינה לבין אליזבטה היתה שיחה ידידותית, שנסבה על נושא של ילדים ומגורים (ע' 7 לפרוטוקול), ועדותה זו לא נסתרה. אכן, אליזבטה העידה אחרת, אך כאמור, עדותה של הנתבעת משכנעת יותר וגם מתיישבת יותר עם שורת ההגיון: אליזבטה עצמה העידה כי נוהלו עם הנתבע 15 פגישות בנוגע להשקעת הכסף, שהחלו עוד בחודש אוגוסט 2008 בביתה בישראל. לעומת זאת, הפעם הראשונה בה פגשה את הנתבעת היתה באי איביזה ביום 10.10.2008. ברי איפוא כי המצגים שקדמו להעברת הכסף לנתבע נעשו על ידי הנתבע לבדו, בלא כל מעורבות של הנתבעת, מה גם שכפי שכבר הראינו קודם, אין חולק כי 5,000,000 דולר מכספי ההשקעה הועברו לנתבע עוד לפני הפגישה עם הנתבעת באי איביזה. סביר איפוא להניח כי ההחלטה להשקיע כסף אצל הנתבע התקבלה אצל בני הזוג יאמר בלא כל קשר לפגישה הבודדת שנפגשו עם הנתבעת. נזכיר גם כי בני הזוג יאמר הם אנשי עסקים מנוסים, ואילו הנתבעת היא עקרת בית, ואני מתקשה להאמין שאנשי עסקים יסתמכו על מצגיה של עקרת בית בנוגע לכישוריו המקצועיים של בעלה, בבואם להשקיע אצל הבעל 10,000,000 דולר, לאחר שכבר השקיעו אצלו סכום של 5,000,000 דולר עוד לפני שפגשו את אשתו.

כמו כן, בשלב זה לא נסתרה טענתה של הנתבעת לפיה לא ידעה על הסתבכותו הכלכלית של הנתבע אלא בשלב מאוחר הרבה יותר, בחודש ינואר 2009 (ע' 7 לפרוטוקול). נזכיר כי הסכום של 10,000,000 דולר הועבר לנתבע עוד ביום 22.10.2008, משמע, בעת העברת הכסף הנתבעת לא ידעה על הסתבכותו של בעלה וממילא גם לא היתה יכולה להיות חלק מקנוניה שרקם הנתבע, אם רקם, לשם הונאת התובעת.

גם העובדה שהדרישות להשבת הכסף הופנו כל העת אך ורק אל הנתבע, ולא אל הנתבעת, מבססת את המסקנה הלכאורית כי לנתבעת לא היתה כל מעורבות בשידולם של בני הזוג יאמר להשקיע כספים אצל בעלה. למעשה, הדרישה הראשונה המכוונת אל הנתבעת נעשתה במסגרת תביעה זו, שנה לאחר גילוי המעילה. דומה איפוא כי יש ממש בטענתה של הנתבעת, לפיה הסיבה היחידה שבגינה שורבבה לתביעה נגד בעלה היא הגילוי כי ניתן לעקל נכסים הרשומים על שמה בישראל.

התובעת טוענת כי מקצת מן הכספים שהועברו לנתבע מצאו את דרכם לחשבונה של גב' טיבר, אימה של הנתבעת, אלא שלא ברור כי קיים קשר בין הכסף שהעבירה התובעת לנתבע לבין הכסף שהופקד לחשבונה של גב' טיבר, ומכל מקום, אין ראיה לכך שלנתבעת היתה מעורבות בענין זה. גם הסכום בו מדובר- 300,018 ליש"ט- נמוך בהרבה מסכום התביעה. יצויין כי המסמך שהוצג בהקשר זה על ידי התובעת הוא מסמך שלא ברור מי הפיק אותו ומחשבונו של מי הועבר הכסף.

אכן, מתעוררות תהיות בנוגע לאופן בו עלה בידי הנתבעת לרכוש לעצמה בית בשנת 2006 בסכום של 5.2 מיליון דולר בהרצליה פיתוח, בשים לב לכך שלכאורה אין לה כל הכנסות, אך יש לזכור כי עילת התביעה נגד הנתבעת אינה בגין כך שהבית הרשום על שמה שייך למעשה לבעלה, אלא בגין כך שהיא כביכול נטלה חלק פעיל בהונאה שכוונה כלפי התובעת. על כן, כל טיעון בענין זה מהווה הרחבה של חזית התביעה.

על מנת שיינתן צו עיקול זמני, נדרש בראש ובראשונה כי בית המשפט ישתכנע בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוסה של התביעה (ראה תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). במקרה דנן, לא עלה בידי התובעת לצלוח משוכה זו, באשר לא שוכנעתי כי קיימות אכן ראיות מהימנות לכאורה המבססות את עילת התביעה נגד הנתבעת. ממילא אין צורך לבחון את קיומם של התנאים הנוספים להטלתו של עיקול זמני.

אשר על כן, הבקשה לביטול העיקול על נכסי הנתבעת מתקבלת. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, ג' שבט תש"ע, 18 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם