ת"א 674-06 יוסף סאלח (שנאן) גדבאן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

רקע

1. התובע עתר לפסק דין המצהיר שבינו לבין הנתבע 1 ("המינהל") (שכיום הוא רשות מקרקעי ישראל) נעשתה עסקת חליפין שבה הוא קיבל זכויות ב-2000/96404 חלקים של הזכויות בחלק 24 בגוש 19468 ("המקרקעין"), ובתמורה הוא נתן למינהל את זכויותיו בחלקה 46 בגוש 19470 ובחלקה 23 בגוש 19479, וכן כי עסקת החליפין היא הסכם מחייב והתובע זכאי לאכיפתו.

    

2. בפתח הדברים אציין כי שמיעת הראיות הסתיימה בדיון שהתקיים ביום 14.7.08, שבסופו הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב. סמוך לאחר מכן פנה התובע בבקשה לדחות את המועד להגשת סיכום טענותיו, בנימוק שמתנהל בין הצדדים דין ודברים בניסיון להגיע להסכם פשרה שייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית, ומבוקשו ניתן לו. מאותה עת הגיש התובע מספר הודעות שמהן ניתן היה ללמוד שהמו"מ שעליו דיבר התובע קרוב לסיומו, ותמיכה לכך ניתן גם למצוא בהודעה שהגיש המינהל ביום 11.7.13 שממנה עולה שהנושא צפוי לעלות בקרוב לדיון בוועדת הפשרות המרכזית של המינהל. על אף כל הדברים האלה הגיש התובע ביום 19.8.13 הודעה שממנה הסתבר שוועדת הפשרות המרכזית לא אישרה את הצעת הפשרה, ולטענת התובע הועמדה בפניו הצעה אחרת. ביום הגשת ההודעה שבתי והוריתי על הגשת סיכומי טענות, ולאחר שהושלמה הגשתם קיימתי ביום 24.4.14 דיון נוסף בניסיון להביא את הצדדים לכלל הסכם, אלא שכמסתבר גם ניסיון זה לא עלה יפה, ובנסיבות אלה אין מנוס אלא להכריע על פי הדין.

    

   הטענות והראיות

    

3. בכתב התביעה טען התובע שבמשך עשרות שנים החזיק אביו בשטח של כ-2500 מ"ר מתוך המקרקעין, עיבד אותו ונהג בו מנהג בעלים לכל דבר ועניין. לטענתו, בסוף שנות ה-70 או בתחילת שנות ה-80 הוא נדרש לסלק את ידו מן המקרקעין הואיל ומדובר במקרקעי המדינה. הוא טען עוד שבעקבות הדרישה האמורה התקיים מו"מ בינו לבין המינהל במטרה להגיע להסכם חליפין שיאפשר לו להמשיך להחזיק בשטח המוחזק בידו, ובתמורה הוא יעביר למדינה זכויות שיש לו בחלקות קרקע אחרות. ייאמר כבר כאן שהתובע לא טען בכתב תביעתו או במקום אחר שהסכם החליפין אכן נחתם, ולמעשה טענתו היא שמהלך המו"מ, כמו גם חילופי הדברים והמסמכים והתנהלות המינהל, מחייבים את המסקנה שהסכם החליפין אכן נכרת, ועל אחת כמה וכמה כך כאשר מדובר במינהל שהוא גוף ציבורי הפועל על פי דין וחלה עליו חובת תום לב מוגברת.

    

4. בכתב הגנתו של המינהל לא הוכחשה העובדה שהתנהל מו"מ בינו לבין התובע, אולם בצד זאת נטען שהמו"מ לא הבשיל לכדי הסכם, שכן לא ניתנה הסכמתם של מי שמוסמכים להתחייב בנוגע לזכויות במקרקעי המדינה. על רקע זה גם הוכחשו טענות התובע המייחסות למינהל הסכמה, מפורשת או מכללא, להתקשר בהסכם החליפין.

    

5. הנתבעת 2 ("קק"ל") הכחישה את טענות התובע בכלל, ובמיוחד את הטענה שהתובע ביקר ביום 2.11.89 במשרדי קק"ל ושם נאמר לו שמסמכי עסקת החליפין מוכנים וכי עליו להפקיד סכום כסף מסוים לכיסוי תשלום המסים הכרוכים בכך. בעניין אחרון זה נטען כי התובע אמנם שילם סכום של 520 ₪ כפי שטען, אלא שנסיבות קבלת הכסף בידי עובד מטעמה אינן ברורות, שכן היא אינה נוהגת לגבות סכומי כסף לצורך תשלום מסים, ועל אחת כמה וכמה כך כשמדובר בהסכם שטרם נחתם. היא הוסיפה וטענה שמכל מקום, העובד שקיבל את התשלום פוטר בעקבות גילוי מעילה.