תא"מ 965-05-12 גסטרו - ליין מקבוצת פופקורניה בע"מ נ' קאופמן

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, ועמה – בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות – אף מבלי להידרש לתשובת הצד שכנגד, וזאת מאחר שהמבקש אינו עומד באמות המידה שנקבעו בדין ביחס להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, ובוודאי שאינו עומד באמות המידה שנקבעו ביחס לביטול פסק הדין עצמו. להלן נימוקיי בתמצית.

כידוע, לשם בחינת בקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק, כבענייננו, יש לבחון האם קיים טעם מיוחד להארכת המועד, ואם קיים טעם כזה – מהם סיכויי ההליך לגופו; בעת בחינת בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות יש לבחון האם קיים טעם לאי-ההתייצבות שאינו עולה כדי זלזול בבית המשפט ובהליך השיפוטי, ומה סיכויי ההליך לגופו. בכל הפרמטרים הללו – לא מצאתי כי הבקשה מצדיקה היעתרות לה.

כעולה גם מן התצהיר, וגם מתיק בית המשפט, המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר, אשר נדונה לפני כב' הרשם אריה ביטון ביום 17.10.2012. במסגרת זו, ניתנה למבקש רשות להתגונן מפני התביעה, ונקבעו לוחות זמנים להמשך ניהול ההליך.

התיק נקבע לישיבה מקדמית ליום 7.4.2013. ביום הדיון, הגיש ב"כ המבקש דאז, עו"ד רואי נגריס, "מודעה" לבית המשפט, שבה ציין כי הוגשה בקשה לפתיחה בהליכי פשיטת רגל, וכי כונס הנכסים הרשמי הודיע כי אין הוא מתנגד למבוקש, ועל כן – הודיע ב"כ המבקש כי אין תועלת בדיון שהיה קבוע לאותו היום. מכאן ברור, שהמבקש – באמצעות בא כוחו – היה ער ביום הדיון עצמו לכך שנקבע דיון בעניינו. חרף החלטת בית המשפט מאותו היום, שלפיו תידון ההודעה במסגרת הדיון – קרי, סירובו של בית המשפט לבטל את הדיון, לא התייצבו המבקש ובא כוחו לדיון, ועל כן – ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות.

יוער, כי צו הכינוס, ובמסגרתו ההחלטה על הקפאת הליכים משפטיים ניתן רק ביום 9.4.2013 – קרי יומיים לאחר מתן פסק הדין, כך שבמועד פסק הדין – לא הייתה כל מניעה לדון בעניינו של המבקש.

אם נסכם את הנתונים עד כה נגלה, כי המבקש דכאן לא התייצב לדיון בעניינו, אף שהיה מודע למועד הדיון, ואף שבקשה מפורשת שהגיש לביטול הדיון – נדחתה. על התנהלות כזו בדיוק נאמר, כי היא משקפת זלזול בהליך השיפוטי, זלזול אשר די בו כדי להצדיק הותרת פסק דין שניתן בהעדר הגנה על כנו.

ואם תאמר, שהמבקש טרח ובדק את קורות ההליך המשפטי לאחר שעשה דין לעצמו ונמנע מהתייצבות – ברי כי לא כך הוא, שאחרת לא הייתה מוגשת בקשה לביטול פסק הדין למעלה משנתיים לאחר מועד מתן פסק הדין.

עוד יוער, כי הליכי פשיטת הרגל הסתיימו ביום 1.2.2015 – לפני למעלה מחמישה חודשים (!) גם אם נניח (והנחה זו אינה נקייה מספקות) כי לא היה על המבקש לפנות בבקשה לביטול פסק הדין בעיצומם של הליכי פשיטת הרגל – ברי כי הגשת הבקשות רק חמישה חודשים ומעלה לאחר סיומם של הליכים אלה אינה סבירה ואינה הגיונית.

עיינתי בטענות הנוגעות ללב בדבר מצבו הנפשי של המבקש, ולא מצאתי בהן טעם המצדיק את התנהלותו הדיונית. הטענות ביחס למצבו הנפשי לא גובו בכל ראיה מניחה את הדעת, ובכל הכבוד – בעל דין נושא באחריות להתנהלותו הדיונית, ואינו יכול לעשות דין לעצמו ולעתור אחר כך להתחשבות בית המשפט.