ת"פ 696-03-15 מדינת ישראל נ' קדוש(אחר/נוסף)

1הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בשנית בהן הודה הנאשם, ביום 23.2.2015 בסביבות השעה 19:00 בירושלים, פגש הנאשם יחד עם קטין שהיה עימו (יליד 1999) את המתלונן בכניסה לבניין. הנאשם ביקש מהמתלונן לרדת עימו למקלט והשניים ירדו לשם יחד עם הקטין. בהיותם במקלט, החלו הנאשם והמתלונן להתווכח על רקע שמועות שהמתלונן הפיץ כנגד בת זוגתו של הנאשם. במהלך הוויכוח, תפס הנאשם את המתלונן בצווארו, הטיח בו כי שכב או הלך עם בת זוגתו של הנאשם. בתגובה המתלונן החל לבכות והשיב שלא עשה כן. הנאשם אחז בסכין שהייתה במקום, והחל דוקר את המתלונן מספר דקירות בפלג גוף עליון ותחתון. בעוד הנאשם דוקר את המתלונן, ניגש הקטין אל המתלונן והיכה בראשו באמצעות בקבוק בירה שהיה זרוק במקום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, אושפז המתלונן ונגרמו לו 3 דקירות מסכין צר בחלק עליון מעל המרפק וכן 3 עד 4 דקירות בירך ימין ושמאל.

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המאשימה הגבילה עצמה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, מאסר מותנה, קנס, ופיצוי למתלונן; ואילו ההגנה נותרה חופשית בטיעוניה.

3. בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, מאחר שבענייננו הסדר טווח יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם ואז לבחון את הסדר הטווח אל מול אותו מתחם. באת כוח המאשימה, עורכת הדין תמר טופז שם טוב, טענה למתחם עונש הולם, שנע בין שנה ל – 3 שנים. מנגד הסנגור עורך דין דוד ברהום, טען למתחם עונש הולם שנע בין עבודות שירות לשנת מאסר בפועל.

בכל הנוגע לערכים המוגנים, מדובר בעבירות שתכליתן להגן על שלמות הגוף והחיים, על שלום הציבור ובטחונו, וכן על תחושת הביטחון האישי. בתי המשפט עמדו שוב ושוב על חומרת התופעה של פתרון סכסוכים בדרכים אלימות, בוודאי כאשר נעשה שימוש בנשק קר מסוג סכין. לא פעם נפסק כי מדובר בנגע רע שיש לבערו באמצעות ענישה מרתיעה.

בחינת נסיבות בצוע העבירות במקרה דנן מעלה כי הנאשם ביקש מהמתלונן לרדת איתו למקלט ואז החל וויכוח בין השנים אודות בת הזוג של הנאשם. אכן, לא מיוחסת לנאשם הכנה מראש של הסכין בה עשה שימוש. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתוך כדי הוויכוח נטל לידיו הנאשם סכין שהייתה במקום ודקר את המתלונן מספר דקירות בגופו באופן שהצריך אשפוז בסיום האירוע. אוסיף ואומר כי נסיבה מחמירה נעוצה בנוכחותו של קטין במקום אשר ירד למקלט יחד עם הנאשם, היה נוכח בפרץ האלימות החמור של הנאשם תוך שימוש בסכין ואף עשה בעצמו שימוש בנשק קר (בקבוק בירה). במהלך הכתבת גזר הדין אישרו שני הצדדים שאין מחלוקת שהנאשם היה תחת השפעת סמים בעת האירוע. עם זאת, לא ניתן לתת משקל משמעותי לקולה לנסיבה זו, שהרי הנאשם בחר ליטול סמים, ולפניי אף טען כי אינו מכור לסמים.

בכל הנוגע לענישה הנוהגת - בעבירות מן הסוג בהן עסקינן ובנסיבותיהן, נוהגים בתי המשפט להטיל עונשי מאסר בפועל.

בהתחשב בכל אלה ובשים לב לעיקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע ממספר חד-ספרתי גבוה ועד 25 חודשי מאסר בפועל.

הסדר הטווח במסגרתו הגבילה עצמה המאשימה ל – 12 חודשי מאסר בפועל מצוי במתחם העונש ההולם ואראה לכבדו במובן זה שלא אחרוג ממנו.

4.בכל הנוגע לגזירת העונש המתאים – לזכות הנאשם יש לזקוף את ההודאה, את נטילת האחריות ואת החרטה הכנה שהשמיע לפניי באולם הדיונים. כמו כן לטובת הנאשם יש לשקול את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי וכן שהה בחודש האחרון בקהילה סגורה (אילנות) והוא נקי מסמים מזה מספר חודשים בהם שהה במעצר. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות, מהנזק שנגרם, מהעובדה שאין מדובר באדם צעיר במיוחד, אלא בבחור כבן 31 שאמור לגלות אחריות על חייו, וכן מהצורך להרתיע את היחיד ואת הרבים מפני הישנות מעשים מהסוג הנדון. באיזון הכולל במכלול השיקולים, אני רואה להעמיד את עונשו של הנאשם בטווח התחתון של המתחם וכן לגזור עליו מאסר מותנה ופיצוי לטובת נפגע העבירה. אעיר כי לא ראיתי להוסיף קנס כספי נוכח עונש המאסר בפועל שייגזר על הנאשם מאחורי סורג ובריח ונוכח מצבו הכלכלי של הנאשם.