ע"נ 511-11-13 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 01.10.13, לפיה המכתב מיום 28.08.13 זהה לחלוטין למכתב מיום 27.05.13, עליה כבר ניתנה תשובה במכתב מיום 25.6.13. משכך, סרב המשיב להתייחס אל המכתב מיום 28.8.13 כאל תביעה נוספת.

טענות המערער

1. ביום 01.08.96, אירעה למערער, במסגרת שירותו בשב"ס, תאונת עבודה עקב החלקה במדרגות. כתוצאה מכך נחבל בכתף ימין ובגב התחתון. מאחר ותפקידו כזקיף בטחון היה כרוך בעבודה פיזית, התקשה בתפקודו לאחר מכן, דבר אשר גרר מאליו את פיטוריו מהשב"ס. כל האמור גרם להתדרדרות במצבו הנפשי. בספטמבר 2002, ולאור העדרויותיו הרבות מהעבודה על רקע נכותו, החל המערער לחוות חרדה, דכאון ועצבנות יתר, בשל חששו מפיטוריו. לבסוף, ביולי 2003 אכן פוטר מתפקידו בשב"ס.

בספטמבר 2005 הגיש המערער תביעה להכרה בנכות נפשית, אשר נגרמה לו כתוצאה מחשיפה למראות קשים במהלך השירות.

2. בחווה"ד המייעצת מיום 21.09.06, אבחן ד"ר בן אפרים את המערער כמי שסובל מהפרעת הסתגלות, ללא סימני PTSD, כאשר גורם הדחק שגרם להפרעה הינו הפסקת העסקתו של המערער בשב"ס. ד"ר בן אפרים לא התייחס למשמעות המשפטית של קביעתו הרפואית.

ב 21.11.06 נתן המשיב החלטה הדוחה את התביעה להכרת זכות, מן הטעם שלפי חווה"ד אין קשר המצב הנפשי לבין תנאי השירות בשב"ס (במלים אחרות- לעמדת המשיב יש להבדיל בין תנאי שירות שגרמו לנכות, לבין הפסקת עבודה שגרמה לנכות כאשר האחרונה אינה מזכה בהכרה).

המערער ערער על ההחלטה בפני ועדת הערעורים בראשות כב' השופט ש. שר (ו"ע 432/06) אשר דחתה את הערעור ב 24.12.12 וקבעה כי המערער אינו סובל מתסמונת בתר חבלתית. לטענת המערער, ערעור זה התייחס רק להחלטת קצין התגמולים מיום 21.11.06 אשר קבעה כי אין קשר בין נכותו הנפשית לתנאי שירותו בשב"ס.

יצויין כי בחוו"ד משלימה מיום 02.07.09 חזר ד"ר בן אפרים על האבחנה בחווה"ד שלו מ 21.9.06 ושלל את הקשר הסיבתי לתנאי השירות מסיבה משפטית: "לאור הפסיקה הקיימת אין בתגובה נפשית הנובעת מהפסקת העסקה עילה להכרה בנכות עקב השירות".

3. ביום 27.05.13 פנה המערער לקצין התגמולים בבקשה לעיון מחדש. נטען כי שתי חווה"ד של ד"ר בן אפרים הנן בגדר הראיה החדשה. המשיב דחה את הבקשה וטען כי אין מדובר בראיה חדשה, שכן חווה"ד של ד"ר בן אפרים מיום 21.9.06 עמדה לעיניו עת נתן החלטתו מיום 21.11.06 (הערת הועדה – נזכיר כי בפן הרפואי לא חידש ד"ר בן אפרים דבר בחווה"ד השניה מיום 21.9.06).