ת"מ 119-07 בן מאיר שחר נ' עיריית פתח תקוה ואח'

לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה מנהלית ייצוגית (ת"מ 119/07) ובקשה להסדר פשרה בין חלק מן המבקשים והמשיבים בתביעה ייצוגית (ת"א 1978/09.

נסיבות הבקשה

ביום 4.3.2007 הוגשה לבית המשפט תובענה מנהלית של שחר בן מאיר נגד עיריית פתח תקווה והדס, חברת עורכי דין. במקביל להגשת התביעה הוגשה בקשה לאישור התביעה כתביעה מנהלית ייצוגית (להלן: "התביעה הראשונה").

עניינה של התביעה הראשונה הוא חיוב העותר בהוצאות גביה בגין אי תשלום קנסות חניה אשר הוטלו על ידי המשיבה 1 (להלן: "עיריית פתח תקווה") ונגבו על ידי המשיבה 2 (להלן: "הדס"). עילות התביעה הראשונה הן: 1) התקשרות של עיריית פתח תקווה עם הדס הייתה שלא כדין ותוך חריגה מסמכות; 2) ההתקשרות עם הדס נעשתה ללא מכרז ובניגוד לדין. 3) הוצאות גביה שהוטלו ונגבו מהתובע בלתי סבירות. התובע זכאי להשבת החלק הבלתי סביר. 4) ההוצאות שנגבו מהתובע כללו גביית מע"מ בניגוד לדין.

עיריית פתח תקווה טענה כי יש לדחות את בקשת אישור התביעה הייצוגית על הסף משום שלשיטתה העתירה איננה עומדת בתנאי הסף של תובענה ייצוגית. העירייה טענה גם שיש לדחות את תביעתו האישית של העותר לפי שרשות רשאית להיעזר בשירותי חברת גביה לשם גביית קנסות חניה; ההתקשרות עם המשיבה 2 נעשתה כדין לאחר שאושרה כדין בהסתמך על פטור מחובת מכרזים הקבוע בדין; הוצאות הגבייה שנגבו מהעותר הינן סבירות ולא נגבה מע"מ שלא כדין מהעותר.

ביום 9.9.2009 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית בידי ערן פלסר, ליאת בקר ויוחאי אנגלסמן נגד 5 עיריות מקומיות ובהן עיריית פתח תקווה (להלן: "התביעה השנייה").

עניינה של התביעה השנייה הוא תקיפת חוקיות וסבירות גביית הוצאות אכיפה במצורף לגביית "מס" כלשהו לגביו חלה פקודת המיסים (גביה). למעשה טענו התובעים שלוש טענות מרכזיות: 1) הגבייה של הוצאות האכיפה נעדרה סמכות חוקית. 2) הגביה התבצעה שלא כדין על ידי גורמים פרטיים, באופן המונע את הפיקוח על פעילותם. 3) הוצאות הגבייה שנגבו נגבו ביתר. כך שלמעשה נתקפת עצם חוקיות הגביה, חוקיות וסבירות אופן הגבייה וכן חוקיות סבירות גובה הגבייה.

המשיבות התנגדו לאישור התביעות כתביעה ייצוגית. חלקן שלחו הודעות חדילה מן הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק . המשיבות ביקשו לאחד התביעה השנייה עם התביעה הראשונה וביום 21.3.2011 הורתה כבוד השופטת אגמון-גונן על איחוד הדיון בתובעות ולפיכך שתיהן נקבעו לבירור לפניי.

טענות התובעים בשני ההליכים דומות בעיקרן. ההבדל העיקרי בין הבקשות נעוץ בטענת התובעים בתביעה השנייה כי הוצאות הגבייה נגבו ללא סמכות חוקית שכן לא הותקנו תקנות מתאימות מכוח פקודת המיסים (גביה).

ביום 14.7.2013 הוגשה הבקשה לאישור הסדר הפשרה הכוללת את כל בעלי הדין בתביעה הראשונה ורק את התובעים 1 ו-2 והנתבעת 3 בתביעה השנייה.