תא"מ 510-01-11 קיסילב נ' אוחיון

בפניי תביעה כספית בסך 26,780 ₪ בגין פיצויים להם עותרת התובעת עקב הטעיה ו/או מצג שווא מצד הנתבע, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה היה בעל מגרש לסחר ברכבים משומשים בשם "רכב שי" (להלן: "הנתבע"). נטען כי הנתבע מכר לתובעת ביום 24.2.10 רכב משומש מסוג פיג'ו 407 שנת ייצור 2005 מ.ר 41858-57 (להלן: "הרכב"), תוך הצגת מצג מטעה בפניה לפיו סה"כ נסועת הרכב הינה (כמצוין במד המרחק ברכב), בעוד שהתברר לתובעת במהלך טיפול מקיף שנערך במוסך מורשה כיומיים לאחר ביצוע העסקה, כי נכון למועד הטיפול האחרון שתועד במוסך (2.6.08), עמדה הנסועה על . התובעת אינה עותרת לביטול העסקה אלא לקבלת פיצוי עפ"י חוות שעת שמאי מיום 27.4.10 מטעם משרד טוביה קופר שמאים (נספח 5 לכתב התביעה).

בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העיד שלושה עדים: התובעת בעצמה, אמה של התובעת, קיסלב אלנה (להלן: "אלנה") ומר הלב"ץ בועז, השמאי מטעם התובעת (להלן: "השמאי הלב"ץ"). מטעם ההגנה העיד עד יחיד, הנתבע בעצמו. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך מתן הכרעה.

כעולה מכתב התביעה, התובעת ביקרה במגרש הנתבע והתעניינה ברכישת רכב משומש; התובעת ביקשה לקבל פרטים לגבי הרכב נשוא התביעה, ונאמר לה ע"י הנתבע כי מדובר ברכב במצב מכני טוב, מטופל ושמור, ושלא נסע הרבה, תוך הצגת מד המרחק שעמד על באותה עת; ביום 23.2.10 בוצעה בדיקה במכון בדיקה במרכז נעמן, אשר הראתה ליקויים ופגמים, אשר בגינם סוכם כי הנתבע יפחית סך של 15,000 ₪ ממחיר המחירון שעמד על 75,000 ₪; בעקבות הסיכום, רכשה התובעת מהנתבע ביום 24.2.10 את הרכב תמורת 60,000 ₪; ביום 26.2.10 עבר הרכב טיפול מקיף במוסך מורשה של פיג'ו-סיטרואן בנהרייה, ולמרבה הצער, התברר לתובעת כי הטיפול האחרון שעבר הרכב במוסך מורשה בוצע ביום 2.6.08, כשמד המרחק ברכב הצביע על ; עולה כי, בחישוב ממוצע, נסע הרכב לשנה ( לחודש), ולפיכך במועד ביצוע הבדיקה לפני קניה (23.2.10), שהינו 20 חודשים לאחר ביצוע הטיפול האחרון (2.6.08), היה מד המרחק ברכב צריך לעמוד על , ולא כפי שהציג הנתבע בפני התובעת; עוד התברר לתובעת כי מאז 12/08 ועד חודש 10/09 הרכב לא היה מבוטח בחברת ביטוח, דבר המלמד על כך שהרכב היה בידי הנתבע, אשר רשם את הבעלות על הרכב של שמו רק ביום 15.11.09; מהמסכת העובדתית לעיל עולה כי הנתבע זייף את מד המרחק ברכב וזאת על מנת שימכור את הרכב לתובעת שלא לפי ערכו האמיתי ביום המכירה ו/או ללא הפחתת האחוזים משוויו הנובעים ממספר הקילומטרים הגבוה שנסע הרכב בפועל; התובעת נפלה קרבן למעשהו של הנתבע, אשר הציג בפניה מסכת עובדתית שקרית ושאינה תואמת את המציאות, ושלשל לכיסו, שלא כדין, כספים שאינם מגיעים לו.

הנתבע טען כי בעת חתימת הסכם המכר (נספח 1 לכתב ההגנה) הוא הבהיר לתובעת כי לקונה ידוע שמד הספידומטר אינו משקף את המציאות ושהרכב עבר במקור (כך גם צוין בהסכם המכר, סע' 3), וזו אחת הסיבות שהתובעת קיבלה הנחה של 15,000 ₪ ממחיר המחירון; במהלך ביקור התובעת במגרש הנתבע הוצגו לה מספר רב של רכבים, ביניהם רכבים עם נסועה נמוכה עליהם נתבקשה לשלם מחיר מחירון במלואו, אך התובעת סירבה וטענה כי אין זה מעניינה אם הרכב עבר מספר רב של ק"מ, כל עוד טופל ותוחזק כראוי, ולכן, במידה והרכב ימצא לשביעות רצונה לאחר בדיקה במכון מורשה, היא תשמח לרכוש אותו, בייחוד לאחר קבלת הנחה בסך 15,000 ₪; בנוסף, נאמר לתובעת כי יש באפשרותה לבדוק את היסטורית הרכב ומעקב טיפולים במוסך המורשה; בטופס הבדיקה צוין כי על התובעת לברר מועד טיפול, ואם התובעת בחרה שלא לעשות כן אין לה להלין אלא על עצמה; מחיר הרכב הועמד על סך 60,000 ₪ מאחר והפרמטר המרכזי לכך היה, שמד האוץ אינו משקף את המציאות, דבר אשר היה ידוע לשני הצדדים לחוזה; העסקה בוצעה בשנת 2010 כאשר הרכב משנת ייצור 2005, ולפיכך ברור כי מדובר ברכב בעל בלאי סביר, וזוהי אינה סיבה להפחתה במחירון, ולו בשקל אחד; הרכב נרכש ע"י הנתבע מאדם בשם יובל לילוש בתאריך 1.11.09 ישירות ממגרש האחסון של ההוצאה לפועל, כשהוא אינו כשיר לנסיעה, לאחר ששהה במגרש האחסון בין התאריכים 12/2008 עד 10/2009, כך שהטענה כי הרכב עבר אינה נכונה; התובעת מתנהלת שנה שלמה עם הרכב ללא תקלות וקלקולים כשהוא משרת אותה נאמנה, דבר המעיד על הנאה מצרפית גבוהה, בייחוד שהרכב בן 6 שנים ואף עבר מעל , וזאת לאחר שתוחזק וטופל כראוי; הנתבע מכחיש את הנזקים הנטענים ואף טוען כי במידה והתובעת הייתה שוכרת רכב משפחתי מקביל למשך שנה וחצי, הייתה נדרשת לשלם סך של 3,100 ₪ דמי שימוש לחודש ובסה"כ 55,800 ₪ (כולל מע"מ), ועל כן יש להפחית את הסך הנ"ל מכל פיצוי ככל שייפסק לטובת התובעת.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה, וזאת מהנימוקים הבאים:

• אין חולק כי התובעת הינו לקוחתו לשעבר של הנתבע שהינו בעל מגרש לסחר ברכבים משומשים. במועד ביצוע עסקת מכר הרכב נשוא התביעה (24.2.10) כבר עמד בתוקפו חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח- 2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"). כעולה מדברי ההסבר "להצעת החוק המתפרסמת בזה שתי מטרות: הראשונה, לקבוע את זכותו שלרוכש רכב משומש לקבל מידע אודות תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב. והשנייה, לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. מידע כאמור יסייע בבחינת כדאיות הרכישה, בין היתר, בהתחשב ברמת בטיחותו של הרכב, רמת תחזוקתו, מחירו וסחירותו. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את הפרטים הקשורים לרכב. וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמיתית לרוכשים".