תא"ק 710014-07 עיריית ירושלים נ' מרדכי שמחה

לפניי תביעה כספית שהוגשה על ידי עיריית ירושלים (להלן: "העירייה" או "התובעת") לתשלום חוב ארנונה. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע החזיק בנכס הידוע כגוש 30031 חלקה 13 ברח' אליאל דרור 2 בירושלים עד ליום 30.4.02 וחוב הארנונה שלא סולק עמד נכון למועד הגשת התביעה ע"ס 618,561 ₪ .

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהחלטה מיום 2.3.10 ניתנה לנתבע רשות להתגונן. מחומר הראיות עולה כי בעבר הוגשו כנגד הנתבע תביעות בגין חובות ארנונה בנכסים שונים. בשנת 1994 הוגשה כנגדו וכנגד חברת המצודה בע"מ תביעה בגין חובות ארנונה בגין נכס אחר, מסעדה במוזיאון ישראל (להלן גם "הנכס במוזיאון ישראל"), ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ונפתח תיק הוצאה לפועל. הנתבע שילם את מלוא החוב וביום 11.8.2009 נסגר התיק. בשנת 1998 הוגשה תביעה נוספת כנגד הנתבע בגין חובות ארנונה עד לסוף שנת 1998 ביחס לנכס הנדון, מסעדה ב"חוצות היוצר" בירושלים (להלן גם "הנכס" או "הנכס בחוצות היוצר"). גם כאן לא התגונן הנתבע וניתן כנגדו פסק דין. ביום 13.2.2007 נסגר תיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש פסק הדין לאחר שהנתבע שילם את מלוא חובותיו לתקופה של עד סוף שנת 1998 ומעבר לכך. זמן מה לאחר מכן, ביום 28.2.2007, הוגשה התביעה שבנדון בגין חוב הארנונה בנכס בחוצות היוצר(נכס שזיהויו בספרי העיריה: 30031-013-000-0014), לתקופה שמיום 10.2.1999 ועד ליום 30.4.2002, מועד סיום החזקה בנכס.

שלוש הן טענות ההגנה שבפי הנתבע. האחת, היעדר יריבות, שכן לטענתו לא הוא החזיק בנכס אלא חברה בבעלותו; השניה, התיישנות התביעה ביחס לחוב הנטען עבור השנים 1999-2000; והשלישית, פרעון החוב. טענות אלה תידונה להלן, לאו דווקא בסדר האמור.

טענה להיעדר יריבות

בסיכומיו טען הנתבע כי מעולם לא החזיק בנכס וכי הנכס הוחזק כל השנים ע"י חברה בשם המצודה בע"מ (להלן: "המצודה"). הנתבע טען, כי בחודש יולי 1969 שכרה המצודה את הנכס מהחברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) והחזיקה בנכס במהלך השנים. לאחר שנשמעו חקירות העדים, ביקש הנתבע להוסיף ראיות נוספות להוכחת טענתו להיעדר יריבות. הבקשה אושרה והנתבע הגיש תצהיר משלים והפנה למסמכים המלמדים, לטענתו, כי החברה היא זו שהחזיקה בנכס ומחשבונה נפרעו השיקים שניתנו במסגרת הסדרי התשלומים עם העיריה.

מנגד, טענה העירייה כי הנתבע הוא הרשום בספרי העיריה כמחזיק הנכס וכי מעולם לא הודיע לעירייה שהנכס מוחזק על ידי חברה, כזו או אחרת, ואינו מוחזק על ידו באופן אישי. כן נטען, כי גם תביעה קודמת בגין חובות הארנונה עד לשנת 1998 הוגשה כנגד הנתבע באופן אישי, ובמשך שנים שילם הנתבע חוב זה, לרבות בשיקים מחשבונו האישי, עד שנפרע.

ברישומי העירייה מופיע הנתבע כמחזיק הנכס. רישום זה ניזון, מטבע הדברים, ממידע הנמסר לעירייה על ידי הנוגעים בדבר. יש להניח כי פרטיו של הנתבע (שמו, מס' ת.ז. וכו') עודכנו בעירייה בהתאם לפנייתו או בהתאם לרשום בהסכם השכירות שהוצג לעירייה. לעניין זה העידה העדה מטעם העירייה, גב' חנה אליהו, כי רישום המחזיקים בספרי העירייה נעשה על פי מה שרשום בחוזה שכירות המוצג לעירייה: "אנו רושמים נכסים על שם מחזיקים לפי מה שרשום בחוזה שכירות. אם השם שלו רשום בהסכם שכירות רשמתי את השם שלו. לא מצאנו את השם שלו ות.ז באוויר, זה כנראה היה בחוזה" (עמ' 19 לפרו', שו' 10-1). הנתבע לא הציג את הסכם השכירות ביחס לנכס ובתצהירו המשלים טען כי הסכם זה לא אותר על ידו. נוכח האמור ובהיעדר ראיה אחרת, יש לראות את הרישום בעירייה כמשקף נכונה את הפרטים שנמסרו לעירייה עם תחילת החזקה בנכס.