פל"א 49-08-14 מדינת ישראל נ' כהן(עציר)

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בארבעה אישומים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן. אירועים מתאריכים 28.7.14, 14.7.14, 15.7.14, 16.7.14 – בכל אחד מהם הואשם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ברכב ללא ביטוח. באירוע מיום 28.7.14 הנאשם גם הואשם בעבירות של נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף לאותו סוג רכב וסירוב להגיד שם או מען והגדת שם או מען כוזבים.

מקור הפסילה הוא ב-3 גזרי דין שניתנו כנגד הנאשם: בתיק מס' 30891/08 מיום 23.3.2011, שם נדון הנאשם, בנוכחותו, בין היתר, לפסילה בפועל בת 4 שנים; בתיק ת"ד 10991/07 מיום 6.10.11, שם נדון הנאשם, בנוכחותו, בין היתר, לפסילה בפועל בת 3 שנים ו-8 חודשי מאסר על תנאי; ובתיק מס' 1241/10 מיום 9.4.14, שם נדון הנאשם, בנוכחותו, בין היתר, לפסילה בפועל בת שנה ו-6 חודשי מאסר על תנאי. תנאי המאסר חבי הפעלה.

2.מדובר בעבירות חמורות ומסוכנות ואין צורך להכביר מילים על השפעתן הן לנהג והן לציבור המשתמשים בדרך.

חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה מפורטת כחוט השני בפסיקת בתי המשפט.

ברע"פ 6155/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן, נקבע: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור נהגים והולכי רגל כאחד, הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט, הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב".

וכן ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, נקבע: "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

וכן ברע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל, נקבע כי: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלו יקרו חלילה בעת נהיגה כזו...".

3.הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו עתרו במשותף להשית על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל מתאריך 29.11.14 במצטבר לכל תקופת מאסר אחרת (ללא ניכוי ימי המעצר מיום 29.7.14), הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים מהרשעה מס' 1 והפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים מהרשעה מס' 2 בחופף למאסר דלעיל, 40 חודשי פסילה בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים ופסילה על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים.

לטענת ב"כ הצדדים, הגיעו להסדר נוכח כשלים ראייתיים, שלאורם אף תוקן כתב האישום לקולא. מקור הכשלים הראייתיים הוא בכך שהאישומים מבוססים בחלקם על סרטים שבהם אין זיהוי ודאי של הנאשם ובכך שבחלק מן האישומים אין פרטים ידועים של כלי הרכב.