ת"ד 60-05-13 מדינת ישראל נ' אבו קרינאת

פרשת התביעה בתיק זה תמה, ובפני בקשה של הנאשם שלא להשיב לאשמה ביחס לעובדות ספציפיות בכתב האישום לפיהן נהג ברכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

הנאשם מתכוון להשיב לאישום בכל הקשור ליתר העבירות המיוחסות לו.

בבסיס טענת הנאשם העובדה (לה מסכימה גם המדינה בתגובתה) לפיה מי שנטל ממנו דם לצורך בדיקת אלכוהול/סם אינו רופא כהגדרתו בחוק אלא מתמחה ברפואה (סטאז'ר) אשר אינו מוסמך לבצע חיפוש בגוף חשוד (אינו מוסמך לשאוב דם מגוף חשוד לצורך בדיקת אלכוהול או נוכחות סם).

ההגנה טוענת כי מאחר ודגימת הדם ניטלה שלא כדין, אין להישען על תוצאות הבדיקה כראיות קבילות נגד הנאשם ולכן רשאי הנאשם שלא להשיב לאשמה ביחס לעבירה ספציפית זו.

שני הצדדים לתיק הגישו טיעונים בכתב ביחס לעמדתם המשפטית ואף זכות תגובה כפולה התאפשרה על ידי בית המשפט נוכח חשיבותה המשפטית של הסוגיה המועלית ע"י ההגנה.

בהתאם לעמדת המדינה, יש ליישם לחוק פרשנות מרחיבה אשר תכלול ברשימת המורישים לנטילת דם מחשוד גם מתמחה ברפואה. לשיטת המדינה, אם אח או אחות מוסמכים ליטול דם, קל וחומר כי גם סטאז'ר לרפואה יהיה כשיר באותה המידה לאותה הפעולה.

עוד טוענת המדינה, כי גם אם יקבל בית המשפט את הפרשנות המצמצמת לפיה המדובר ב"רשימה סגורה", הרי שמאחר והכלל המשפטי המאפשר קבלה של ראיות שהן בבחינת "פרי העץ המורעל" חל בישראל, ומאחר ורק במקרים נדירים (דוגמת פרשת יישכרוב) נפסלו ראיות, יש הצדקה בפרשה זו לקבל את הראיות כקבילות גם אם הושגו שלא כדין.

המדינה מבקשת לאמץ את עמדת כבוד השופטת חיות בפרשת פרחי (ע"פ 4988/08) לפיה שאלת קבלת או דחיית הראייה צריכה להיות מושפעת מהשאלה האם קבלת הראייה תהפוך את המשפט לבלתי הוגן כלפי הנאשם.

המדינה סבורה כי קבלת דגימת הדם ותוצאות הבדיקה אינן בבחינת הפיכת המשפט ל"בלתי הוגן" כלפי הנאשם.

אדגיש כבר בשלב זה כי הערת המדינה לפיה החוק אינו מגדיר "מי הוא רופא" אלא רק "מי הוא רופא מוסמך" ולכן קיימת "לקונה" ביחס להגדרת "רופא" - נדחית על ידי.

ברור לחלוטין כי הגדרת "רופא מוסמך" מקבילה לחלוטין להגדרת "רופא" שכן כל פרשנות אחרת תהפוך את כל חוקי המדינה המתייחסים לסמכויות רופאים לחסרי משמעות פרקטית. על פניו ניתן לקבוע כי בכל התייחסות של החוק ל"רופא" הכוונה היא ל"רופא מוסמך".

דיון והכרעה –

סעיף 64ב(ב3)(3) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן-בפקודה) קובע:

"נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף חשוד), התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - חוק החיפוש).

המוסמך כדין ליטול דגימת דם: נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה"

פרק ההגדרות של חוק החיפוש קובע:

"בעל מקצוע רפואי" – רופא, רופא שיניים, אח, חובש, או טכנאי המוסמך כדין לערוך בדיקה באמצעות מכשיר גלים על-קוליים, מכשיר רנטגן או סורק."