תא"ק 44-12 איי.איי. איתמר השקעות בע"מ נ' דקל מחסני ערובה בע"מ ואח'

כללי

זו תביעה ע"ס 282,000 ₪, ועניינה שישה שיקים בסך 47,000 ₪ כ"א, משוכים ע"י הנתבעת 1, השיק הראשון שז.פ 25.7.12 , הוצג לפירעון וחולל בשל נ.ה.ב. יתרת השיקים נתבעים בשל הפרה צפויה.

ביחס לנתבעת 1, נטען שהתובעת אוחזת כשורה בשיקים.

ביחס לנתבע 2, נטען שחתום בגב השיקים חתימת היסב.

טענות הצדדים

התובעת, חברה העוסקת במתן אשראי ו/או ניכיון שיקים. באמצעות מנהלה, סבסטיאן וגמן (להלן: "וגמן"), המשמש גם מנהלה של חברת "ליאם מימון השקעות בע"מ" (להלן: "ליאם"), טוענת כי ביום 28.2.12 קיבלה מהנתבע 2, תשעה שיקים לניכיון, משוכים ע"י הנתבעת 1, בסך 47,000 ₪ כ"א. בגין ניכיון השיקים גבתה התובעת עמלה בסך 50,654 ₪. לטענתה, בגין הניכיון שולם לנתבע 2 סך של 372,346 ₪, ע"י ליאם. ביום 2.5.12 ביקש הנתבע 2 לקבל לידיו שלושה מהשיקים, אותם ניכה אצל התובעת שיקים (ז.פ 25.8.12, 25.9.12, 25.10.12) ובמקומם מסר שלושה שיקים אחרים, אשר סכומם וזמן פרעונם זהה לשיקים שמסר. כיום התובעת אוחזת בשישה שיקים, כאשר השיק הראשון מביניהם, ז.פ 25.7.12, הוצג לפירעון וחזר בשל נ.ה.ב. עקב חילול השיק, פנה מר וגמן למנהל הנתבעת מר גרינבאום (להלן: "גרינבאום"), לבירור פשר העניין, וזה השיב כי השיקים בוטלו, מאחר ומדובר בשיקים גנובים, וביום 5.8.12 קיבל וגמן הודעה בכתב, לפיה תשעת השיקים אשר נמשכו ע"י הנתבעת 1 נגנבו, ומשכך בוטלו על ידה. ביום 7.8.12 פנה ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת לקבל פרטים נוספים בתצהיר באשר לטענת הגניבה, וביום 14.8.12, שלח ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת תצהיר של מנהל הנתבעת, בצירוף אישור על הגשת תלונה במשטרה, לפיו מר גרינבאום מסר ביום 9.1.12 לדב אייזדורפר 14 שיקים משוכים ע"י הנתבעת 1, לרבות השיקים נשוא התובענה, על מנת שימסור אותם לנתבע 2. התובעת טוענת כי לנתבעת לגרסאות סותרות ומשתנות לעניין הצד הקרוב, והכל בניסיון לחמוק מתשלום. וזאת אף מבלי להיכנס לשאלת האחיזה כשורה, הגוברת על פגם בחוליה קודמת.

כנגד הנתבע 2 ניתן צו כינוס נכסים בפש"ר, והתובעת הגישה נגדו תביעת חוב, וכן פתחה בהליכים משפטיים גם כנגד הוריו של הנתבע 2.

הנתבעת הינה חברה בעלת רשיון למחסן רישוי כללי. לטענתה, במהלך 11/11 הופיעו במשרדי הנתבעת אישים גברתניים, מטילי אימה, שביקשו להשתלט על עסקיה של הנתבעת.

מנהלה מר גרינבאום טוען, כי בעת שעשה דרכו למשטרת אשדוד, התקשרו אליו ממשרדי הנתבעת והודיעו לו כי ניתן להגיע להסדר עם אוחזי השיקים המשוכים ע"י הנתבעת, כן הוצעה עזרתו בענין של אדם בשם דב אייזדורפר איש הקשר בין הנתבעת לנתבע 2, אייזדורפר הציע כי הנתבע 2 יטפל בהסדר פריסת סכום השיקים בהם אחזו אותם צדדי ג' ל- 18 תשלומים. נטען כי הנתבע 2 לא סייע בסופו של דבר, ומשכך החלו להינקט כנגד הנתבעת הליכים משפטיים, ע"י אוחזי השיקים השונים.

נטען כי ביום 3.1.12 חתמה הנתבעת על הסכמי פשרה עם שני אוחזי שיקים שונים המשוכים על ידה (קובי בר וג'וליאנה), מיד לאחר אותה חתימה החל דב אייזדורפר להפעיל על מר גרינבאום לחץ ואיומים, ולפיהם עליו לשלם לנתבע 2 שכר בגין סיועו בעניין הסדרי החוב, ועל אף שלא עשה מאומה. נטען כי בשל הלחץ שהופעל עליו, מסר גרינבאום לאיייזדורפר 14 שיקים שווים ורצופים, ביניהם השיקים נשוא התביעה, ואייזדורפר היה אמור להעבירם לנתבע 2. נטען כי במהלך 2/12, לאחר שהנתבע 2 הצהיר והודיע כי השיקים לא הגיעו לידיו, סוכם עם הנתבע 2 כי הנתבעת תבטל את השיקים, וכן הנתבע 2 התחייב כי הוא "ידאג" להשיב את השיקים לנתבעת. נטען כי בהמשך התקיימו פגישות עם הנתבע 2 ועם נוכחים נוספים, וסוכם כי השיקים יבוטלו ויושבו לידי הנתבעת. נטען כי פגישה שהתקיימה במהלך חודש פברואר 2012, בה נכחו הנתבע 2, אייזדורפר וכן אביו של גרינבאום, בפגישה זו דרש הנתבע 2 מדב, להשיב לידיו את השיקים והתחייב להשיבם לנתבעת. נטען כי בכל הפגישות סוכם כי השיקים יבוטלו, וכך נעשה. נטען כי לאחר הפגישות, התברר שאייזדורפר עושה שימוש בשיקים באופן בו הפקיד את הראשון (ב-25.2.12), מר גרינבאום שלח שלושה מכתבים לב"כ של הנתבע 2, ע"מ לקבל את השיקים חזרה כפי שהובטח לו. נטען כי בתאריך 26.2.12 הופקד השיק הראשון בסדרה ע"י אודל טקס בע"מ, ועם היוודע העניין לנתבעת, פנה בכתב ובמסירה אישית למר יוסי סייג, מנהל אודל טקס בע"מ, והודיע לו כי השיקים נגנבו ויש להשיב לידיה את השיקים, כן הודע לו כי לאור הגניבה בוטלו כל השיקים. מיד עם היוודע דבר פתיחת תיק ההוצל"פ באשקלון, עליו יפורט בהמשך, נמסרה תלונה במשטרה 9.5.12. נטען כי הוברר לנתבעת בהמשך כי אייזדורפר והנתבע 2 חברו במרמה ובקנוניה, כדי להוציא כספים שלא כדין מהנתבעת. נטען כי השיקים נחתמו תחת לחץ ואיומים, לנתבע 2 לא הייתה כל זכות קניינית בשיקים, לא ניתנה כל תמורה בגין השיקים, על פני השיקים נרשם, "אביב שקד" שאינו מוכר לתובעת ואין לה קשר עימו.

נטען כי התובעת ידעה את השתלשלות העניינים שפורטה, ידעה כי מדובר בשיקים שהינם במחלוקת, ויכולה הייתה לבצע בדיקות בקשר לשיקים כאן, וכן לגבי הנתבעת ומצב ההליכים המשפטיים נגדה. נטען כי לתובעת עסקים עם חברות אשר יודעות היטב את מצבה הסבוך והקשה של הנתבעת. נטען כי התובעת לא נתנה כל ערך ותמורה בעד השיקים, ונסיבות קבלת השיקים שוללות את תום ליבה בעת קבלת השיקים לידיה. נטען כי כל ההתחשבנות בין התובעת לבין "ליאם" באה לעולם בדיעבד.

דיון

ביום 3.2.13, ולאחר חקירת המצהיר, וכאשר קדמו לכך חקירות במסגרת הליך עיקול זמני בתיק כאן, וכן התנגדות נוספת שהוגשה על ידי הנתבעת כלפי תובע אחר, בבית משפט השלום באשקלון, אליה אתייחס בהמשך, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן וכלהלן:

"בהתחשב בכך שלגבי נשוא העניין, התקיימה חקירה ארוכה של מצהירים בבית המשפט באשקלון, אמנם שם דובר בנושה אחר, אך לכאורה מדובר באותה סדרת שיקים, שחלק נתבעים כאן. וכאשר גם כאן בהליך זמני בפני כבוד הרשמת הבכירה שוורץ ורדה, היתה חקירה נגדית, ועסקה גם בעילות ההגנה, ובכפוף למצוין לעיל מדברי ב"כ המשיבה, אפשרתי חקירה קצרה היום, שלטעמי בסופו של יום, ניתן היה להמנע ממנה, באשר לא ראיתי לקבוע שמדובר בהגנת בדים שמביאה לדחית בקשה, או שאותן סתירות עליהן מצביע ב"כ המשיב, אינן ניתנות ליישוב בהקשר הכולל של הטענות , נכון שנעשה שימוש במנוח גניבה שעל פניו אינו ראוי, ואין מדובר בגניבה בפאן הפלילי שכן השיקים נמסרו לפי גירסת המבקשת עצמה לאותו שליח שציינה לדבריה, אותו שליח ומר ניב מעלו באמונה לפי הטענה, מותר למשיבה למחות על השימוש במונח גניבה, מאידך, למבקשים יש תחושות קשות בענין, ולא נסתרו בשלב זה.

כפי שציין כבוד השופט כפכפי בהחלטתו בעניין ובקשר למחזיק אחר בשיקים, על פניו, קיימת הגנה אפשרית בחוליה הקודמת לצד המחזיק , שטעונה בירור, כך גם הדבר בענייננו, ולא נסתר לעת זו, ומשכך, ועל פי ההלכה בענין, יש מקום לתת את הרשות להתגונן כאשר כל הטענות בהקשר של אותה חוליה קודמת האם עומדות או לא , ואם ככל שעומדות בנסיבות , התובעת כצד ג' אוחז או אוחז כשורה גוברת, צריכות להתברר במשפט עצמו תוך שמיעת המשיבה, מה שלא נעשה בשלב זה.

התוצאה אם כן, שניתנת למבקשת רשות להתגונן על פי התצהירים שיהוו כתב הגנה."