ת"א 640-08-14 דז'ה וו מנ'מנט בע"מ ואח' נ' בקפורד ואח'

1. המבקשת עותרת לחיוב המשיבה בערובה להוצאות במסגרת תביעה שכנגד שהגישה נגדה המשיבה, ע"ס 120,000 ₪.

לשיטתה, המדובר בתביעת סרק, מומחה בית המשפט קבע כי בסה"כ קיים הפרש חשבונאי בסך 1,500 ₪ בהתחשבנות בין הצדדים ואין חולק על מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה, שהגישה בקשה לפטור מאגרה במסגרת התביעה שכנגד. עוד ציינה כי היא עצמה חוייבה בערובה להוצאות בסך 13,000 ₪ ויש לנקוט גזירה שווה עם המשיבה.

2. המשיבה הגישה תגובה מפורטת וטענה, בין היתר, כי בקשה מעין זו כבר הועלתה ונדחתה. אציין מייד אין בסיס לטענה זו שכן לא צורפה כל החלטה. טענת המשיבה כי הבקשה הועלתה ולא נרשמה בפרוטוקול, דינה דחיה, שכן לא נתבקש תיקון פרוטוקול. עוד נטען כי חוו"ד מומחה בית המשפט איננה נכונה וכן נטענה סדרת טענות כנגד התביעה העיקרית.

3. דין הבקשה דחיה.

בקשה זו מוגשת מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ובכך היא נבדלת מהבקשה לחיוב בערובה שהוגשה נגד המבקשת, והתקבלה, שכן המבקשת הינה חברה בע"מ והדינים החלים עליה בהקשר זה שונים בתכלית, כפי שפורט בהחלטה שקיבלה את הבקשה האמורה.

בעניין תקנה 519, הכלל הוא חיוב תובע בערובה להוצאות ייעשה במקרים נדירים ובנסיבות חריגות בלבד ואין לחייבו בערובה מחמת עוניו בלבד (ראו למשל, רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר.

אין חולק כי מצבה הכלכלי של המשיבה דחוק והדבר עולה מפורשות מהבקשה לפטור מאגרה שהוגשה על ידה.

אשר לסיכויי התביעה שכנגד, אכן, חלק מסויים מטענות המשיבה נסתר לכאורה מחוו"ד מומחה בית המשפט, אך כנגד זאת טוענת המשיבה כי המומחה שגה ושמורה לה הזכות לחקרו על חוות דעתו.

בנוסף יש לקחת בחשבון שתביעת המשיבה אינה נסובה רק אודות ההתחשבנות בין הצדדים, אלא גם גם על עילות נוספות כגון פגיעה במוניטין וכיוב', ולכן לא ניתן לומר בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות, כי המדובר בתביעת סרק על פניה.

4. סיכומו של דבר, סבורני כי אין זה המקרה הנדיר והחריג שבו ראוי לחייב את המשיבה בערובה להוצאות.

5. הבקשה נדחית. הוצאותיה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין.