מ"ת 235-08-14 מדינת ישראל נ' חמזה אבו נדה

בקשה לעצור את המשיב עד לתום הליכי המשפט כנגדו.

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; עבירה של היזק בזדון; עבירת איומים; ועבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

2.לפי המתואר בכתב האישום, ביום 29.7.14 בשעה 15:00 לערך, עמד המשיב בסמוך לתחנת הרכבת הקלה (להלן: "הרכבת") "שועפט" בירושלים. במהלך נסיעת הרכבת לכיוון דרום יידה המשיב מספר אבנים לעברה. באותה עת ישבו ברכבת כ-20 נוסעים. כתוצאה מיידוי האבנים נופצו מספר שמשות בשני קרונות הרכבת. המשיב נעצר והובא לתחנת המשטרה. בעודו יושב אזוק בתחנת המשטרה, קילל המשיב שוטר ואיים עליו כי "יהרוג אותו, ירביץ לו ויפגע בו". המשיב קילל ואיים על שוטר אחר, קם ממקומו, הניח את מרפקו על כתפו של אחד השוטרים ואיים עליו ברצח. בהמשך דחף המשיב את השוטר ולאחר שנתפס על ידי השוטר, סובב המשיב את האזיקים שהיו על ידיו וגרם לשוטר חבלה בשורש כף היד. גם לאחר אירוע זה המשיב לא נרגע והמשיך לאיים.

3.ב"כ המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר, אלא על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות. נוכח קלישותן של הראיות לטענתו, ביקש להורות על שחרורו של המשיב ולוּ לחלופת מעצר. במסגרת זו גם לא ביקש תסקיר מעצר.

4.בקליפת האגוז, המבקשת תומכת את יתדותיה בעדויותיהם של שני מאבטחים שהיו ברכבת; על עדויותיהם ורישומיהם של השוטרים שהגיעו למקום ועצרו את המשיב; על עדותו של נהג הרכבת באשר לעצם קרות האירוע והנזק שנגרם לרכבת ועל חוות דעת שמאית המתארת את הנזק. לעומת זאת ב"כ המשיב טען כי אין לסמוך על עדויותיהם של המאבטחים ולוּ מפני שעוד באותו יום הם הפלילו אדם אחר באירוע אחר שהתרחש לאחר האירוע המתואר בכתב האישום. לטענתו, אין לתת אמון בגרסותיהם של המאבטחים גם מפני שלא היה להם קשר עין רציף עם המשיב וזאת בשים לב לאורכה של הרכבת. גם התיאור שנמצא בדו"ח הפעולה של אחד השוטרים שעצר את המשיב היה תיאור לא מלא. למאבטחים גם ניתנה ההזדמנות לתאם את הגרסאות בניהם ועבר זמן ניכר בין ביצוע העבירה לבין מעצרו של המשיב. מי שביצע את העבירה ברח לסמטה צדדית ולא לכיוון נסיעתה של הרכבת, שם נעצר המשיב. כן טען למחדל חקירתי שלא בוצע מסדר זיהוי למשיב. באשר לאירועים שהתרחשו לאחר מעצרו של המשיב, טען בא-כוחו, כי השוטרים הם אלה שהפעילו אלימות כנגד המשיב, מה גם שאין תיעוד רפואי אודות הפגיעות שפגע בהם המשיב כמפורט בכתב האישום.

5.לאחר עיון בחומר הראיות נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב האישום. בהודעתו של מר רועי שבת, אחד מהמאבטחים ברכבת, מיום האירוע בשעה 16:09, מסר כי הבחין במשיב הלבוש בחולצה אפורה וחובש כובע שחור ושלאחר מכן זיהה אותו כחשוד בביצוע העבירה בתחנת המשטרה. הוא תיאר כיצד המשיב עמד בצד ימין של הרכבת על הכביש וכיצד ראה אותו מתכופף להרים אבן מהמדרכה ומיידה אותה לעבר הקרון הראשון של הרכבת בו היה המאבטח. כן תיאר כיצד ראה בוודאות כיצד המשיב מתכופף ומרים שוב אבנים וזורק אותן לעבר הקרון השני - היכן שהיה מאבטח נוסף בשם גאשו גיסאסא. הוא עצמו דיווח מיד על המעשה לאחראי המשמרת שלו, אליו גם מסר תיאור היכן בדיוק אירע המעשה ותיאור מדויק אודות המשיב. בעדותו הדגיש כי ראה בבירור את פניו של המשיב ואף תיאר אותו בפרוטרוט בהודעתו. בהודעתו השנייה מאותו יום בשעה 16:31, תיאר המאבטח כיצד זיהה את המשיב כמו גם את פרטי לבושו. בהודעתו השלישית מאותו יום בשעה 20:16 מסר כי שמר על קשר עין רציף עם המשיב וראה אותו זורק אבנים לעבר הרכבת. כן תיאר כיצד נזרקו האבנים על הרכבת, את אופן נסיעתה של הרכבת ומקום הפגיעה.

6.גם המאבטח השני מר גאשו גיסאסא תיאר בהודעתו מיום האירוע בשעה 17:01 כיצד היה בקרון השני של הרכבת ושמע רעש של פגיעת אבן בקרון הראשון. או אז, הסתכל מחוץ לרכבת וראה את המשיב מחזיק באבן בידו, מניף את ידו וזורק את האבן לעבר הקרון השני בו היה. האבן פגעה בחלון והחלון התנפץ. לאחר מכן תיאר המאבטח כיצד זרק המשיב עוד אבן שפגעה בצדי הרכבת מתחת לחלון. גם הוא דיווח לאחראי המשמרת על האירוע והעביר תיאור מדויק של המשיב, כולל תיאור מדויק של פרטי לבושו. בהודעתו הנוספת באותו יום בשעה 17:24 שב ותיאר את המקרה. ובהודעתו המאוחרת באותו יום בשעה 20:23 תיאר כיצד שמר על קשר עין רציף עם המשיב, החל מזריקת האבן הראשונה על ידו על הקרון השני בו שהה. כן תיאר כיצד יידה המשיב את האבן לעבר הרכבת ואת מיקומה המדויק. גם הוא זיהה את המשיב בתחנת המשטרה ככזה שיידה את האבנים לעבר הרכבת.

7.בנוסף קיימת הודעתו של השוטר אסף יוסף אברגיל מיום האירוע בשעה 19:05. שוטר זה תיאר בהודעתו כיצד קיבל דיווח על יידוי האבנים לעבר הרכבת ויצא עם צוותו כדי לתפוס את מיידה האבנים. הוא עצר שני חשודים ובתוכם המשיב העונה לתיאור החשוד עליו דווח והביאו לתחנת המשטרה. הוא תיאר בעדותו כיצד המשיב התחיל להשתולל, להתגרות בו ולקלל אותו תוך כדי איומים שיפגע בו ויהרוג אותו. השוטר גם תיאר כיצד המשיב תקף אותו כמתואר בכתב האישום. הוא שלל שהוא פגע במשיב לרעה. גם השוטר עדיאל רוזנפלד תיאר בהודעתו מיום האירוע בשעה 19:36 כיצד המשיב איים על השוטר אברגיל, שלא בפניו.

8.מנגד המשיב הכחיש בהודעתו מיום האירוע בשעה 21:52 כי זרק אבנים לעבר הרכבת או כי תקף לאחר מכן בתחנת המשטרה, שוטר. לטענתו השוטר שרט אותו וכי הייתה לו סכין, קילל אותו וחיזק לו את האזיקים והרביץ לו. עם זאת לאחר מכן הודה כי אכן קילל את השוטר (שורה 101 להודעה).

9.כאמור, ב"כ המשיב טוען כי התיאור אשר נמסר לשוטרים אודות החשוד אשר יידה אבנים לעבר הרכבת לא היה תיאור מספיק. בעניין זה הוא הפנה לדו"ח הפעולה שערך השוטר נאור יניב בו תיאר את החשוד כבעל כובע שחור וחולצה אפורה בלבד. לו אכן זיהוי המשיב היה נסמך אך על תיאור זה, היה צדק בטענת ב"כ המשיב. ברם, לא כך הם פני הדברים. כאמור, שני המאבטחים זיהו בבירור ובוודאות לטענתם את המשיב ככזה שיידה את האבנים לעבר הרכבת. הללו מסרו את התיאור לאחראי המשמרת שלהם וזה מסר את הזיהוי לשוטרים אשר אכן עצרו את המשיב לפי התיאור הכללי שקבלו. לאחר מעצרו של המשיב, שני המאבטחים זיהו את המשיב בשנית בתחנת המשטרה באופן וודאי לטענתם, כך שהעובדה שהתיאור שנמסר לשוטר אשר עצר את המשיב, על אף היותו תיאור לא מלא, אינה רלוונטית מקום בו התברר למפרע שהשוטר אכן עצר את החשוד הנכון אשר זוהה בבירור על ידי שני המאבטחים ככזה שיידה את האבנים לעבר הרכבת.