תא"מ 100-04-14 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' ד"ר חיים ושלר בע"מ

לפני תביעה לתשלום סכום קצוב.

התביעה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, הנתבע הגישה התנגדותה, זו נדונה בבית המשפט, התקבלה וההליך הועבר כתובענה בסדר דין מהיר אל בית המשפט.

התובעת טענה כי הנתבעת, בניהולו של דר' ושלר, נקשרה עמה בהסכם שכירות תפעולי לרכב. ביום 21/12/12 אירעה תאונה במהלך נסיעתו של דר' ושלר ברכב ובעקבותיה הוכרז הרכב כ"אובדן להלכה". התובעת תבעה את חברת הביטוח של הרכב הפוגע וקיבלה פיצוי כספי בסך 53,818 ₪ וכן קיבלה תשלום בגין שרידים בסך 7320 ₪. התובעת טוענת כי העסקה הופסקה טרם מועד סיומה המקורי ולפיכך בהתאם להוראות ס. 3.2 לנספח ג' להסכם בין הצדדים, בתקופת 12 החודשים האחרונים להסכם. משכך טוענת התובעת כי יש לחשב את הסכום אשר עדיין מגיע מהנתבעת לתובעת בהתאם לשווי הרכב המקורי וממנו להפחית את התשלומים החודשיים אשר שולמו בידי הנתבעת, בהתאם לתחשיב התובעת וכן את תמורת הרכב כפי שהתקבלה מחברת הביטוח של הצד הפוגע ותשלום השרידים. התובעת העמידה תביעתה בהתאם לתחשיב זה ע"ס של 11,039.78 ₪.

הנתבעת טענה כי התובעת מנסה לגבות ממנה סכומים ביתר בניגוד להסכם בין הצדדים , סכומים אשר אינם מגיעים לה, לאור העובדה כי הסכם הליסינג הסתיים במועדו המקורי. לטענת הנתבעת מועד השבת הרכב השכור היה 21/2/13 בעוד התאונה אירעה ביום 21/12/12. לטענת הנתבעת ועל אף שהנהג מטעמה לא היה אשם בקרות התאונה והתובעת קיבלה פיצוי מחברת הביטוח של הצד הפוגע, נגבתה ממנו השתתפות עצמית אשר לא הושבה אליו. עוד טוענת הנתבעת כי כאשר ביררה את מהות החוב באמצעות באת כוחה, נמסר לה כי מדובר בירידת ערך הרכב השכור לאחר התאונה. לאחר פניה של ב"כ הנתבעת אל התובעת בדרישת מסמכים, תיקנה התובעת את דרישתה והעמידה אותה ע"ס של 11,039 ₪. אלא שלטענת הנתבעת, בהתאם להסכם בין הצדדים מועד קבלת כספי הביטוח יחשב כמועד סיום העסקה ולפיכך אין סיום מוקדם המזכה את התובעת בכספים כלשהם והעסקה נסתיימה במועדה המקורי. כן טענה הנתבעת כי בס. 3.2 עליו הסתמכה התובעת בחישוביה יש להידרש לערך הרכב ביום סיום העסקה ולא לשוויו המקורי בעת ביצוע העסקה. עוד טענה הנתבעת כי שילמה את מלוא התשלומים בהתאם להסכם בין הצדדים, הסכם השכירות לא הופר ולפיכך היא אינה חבה עוד דבר לתובעת. לטענת הנתבעת היא קיבלה לידיה חשבונית זיכוי שלא ברור מה פשרה וכל ניסיונותיה לברר בגין מה הונפקה אותה חשבונית עלו בתוהו. משנדרשו הסברים מהתובעת וזו לא סיפקה אותם באשר למקור החוב ולטענת הנתבעת שולמו במלואם כל התשלומים בגין ההסכם בין הצדדים, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה.

הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני דוחה את התביעה ומורה כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1400 ₪.

התובעת תסגור את תיק ההוצאה לפועל שמספרו 0208434-14-2 ותבטל את כל ההליכים אשר ננקטו במסגרתו.

פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

נוכח אופן סיום ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.