המ"ש 107-03-15, 108-03-15, 112-08-13, 116-03-15, 120-03-15 סעיד אגא נ' מדינת ישראל

המבקש הגיש חמש בקשות להארכת מועד בגין דוחות תנועה שנערכו מתאריך 22.4.14 ועד ליום 17.7.14.

המבקש טען כי לא קיבל את הדוחות ולא ידע עליהם עד ערב הגשת הבקשה וכי בכל אחד מהמקרים נהג ברכבו אדם אחר, או נכון יותר, שלושה אנשים שונים אשר נהגו ברכב בחמש הזדמנויות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

מאישורי המסירה שהגישה המשיבה עולה כי הדוחות נשלחו לכתבות מלאה ומסודרת של המבקש ברחוב אורן בעכו. כל הדוחות הוחזרו בידי הדואר מאחר ו"לא נדרשו" על ידו.

המדובר במסירה כדין, שהמבקש לא סתר אותה, והצטברות של חמישה מקרים רצופים ושונים מחזקת מאוד את חזקת המסירה ואת ההנחה כי המבקש נמנע מקבלת הדוחות במכוון.

ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל, רע"פ 8858/14 איזבלה יעקובוב נ' מדינת ישראל ורבים אחרים.

עוד עולה מהתצהירים כי כאמור שלושה אנשים נוטלים אחריות לעבירות בבוצעו ברכב במשך כשלושה חודשים. אין בתצהירים הסבר מדוע עושים אנשים שונים רבים כל כך שימוש ברכבו של המבקש, והכיצד יודעים הם לומר בוודאות כיום, כשנה לאחר המקרה כי הם שנהגו ברכב במועד הרלוונטי.

בעניין זה כבר נקבע לא אחת, כי:

התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הינה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו.

עפ (ב"ש) 5242/08 אבו קטן באסם נ' מדינת ישראל.