פש"ר 2219/07 רון נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

1.בפניי בקשה (מספרה 45) אשר הוגשה ביום 12.01.2014 על-ידי המנהל המיוחד. בבקשה זו מתבקש בית המשפט להורות לאגודה השיתופית מושב מזור (להלן: "המושב") לדווח ולפרט באופן מיידי מהם הכספים אשר נתקבלו אצלה עבור החייבים במסגרת עסקת מכירת מניות תנובה. עוד התבקש בית המשפט להורות למושב להעביר לאלתר את הכספים לקופת הכונס הרשמי ולהצהיר כי למשיבים 4 ו-5 בבקשה זו, ארז וציפי גל (להלן: "הרוכשים"), אין כל זכות בכספי עסקת תנובה.

ואלו העובדות הצריכות לבקשה.

2.החייבים היו בעלי הזכויות במשק במושב. בטרם הוכרזו החייבים כפושטי רגל, נפתחו נגדם הליכי הוצל"פ במסגרתם מונה כונס נכסים מטעמו של הנושה המובטח למכירת נחלתם של החייבים במושב. ביום 27.05.2007 נחתם הסכם המכר בין כונס הנכסים לבין הרוכשים בעניין מכירת משק מספר 26. יצוין כי בהסכם זה המוכר, כונס הנכסים, מכר את הנכס אשר הוגדר בהסכם כ-"נחלה מספר 72, לרבות בית המגורים והחלקות במושב מזור והידועים כחלקה 36, בגוש 6238 (לשעבר 6816) בהתאם לזכויות הרשומות במינהל מקרקעי ישראל על שם יהושוע רון, ת.ז. 064189400 (להלן: "הנכס")" (להלן: "הסכם המכר הראשון").

3.לאחר שנחתם הסכם המכר הראשון, הגישו החייבים התנגדויות שונות למכירת הנכס ונקטו במספר הליכים לצורך ביטולו. בין היתר, טענו החייבים כי זכאים הם לדיור חלוף או לדיור מוגן וביקשו לעכב את פינויים מהנכס. בעקבות ההליכים שננקטו על-ידי החייבים, הגיעו הצדדים שיפורטו להלן להסכם פשרה בעניין מכירת הנכס במושב, הסכם הפשרה אושר ביום 31.08.2008 בהחלטת בית המשפט המחוזי (להלן: "הסכם הפשרה"). על הסכם הפשרה חתומים, בין היתר, המנהל המיוחד; כונס הנכסים; ב"כ החייבים; ב"כ הרוכשים; וכן החייבים והרוכשים עצמם.

4.לצורך הבקשה שלפנינו, ראוי לצטט מהסכם הפשרה מספר נקודות. ב"והואיל" ה-13 בפתיח להסכם הפשרה נרשם: "והואיל: והמנהל המיוחד טוען לזכויות קופת פשיטת הרגל בקשר לכספי פיצוי עסקת תנובה בסך של 11,000 ₪ שהחייבים כבר קיבלו שלא כדין לטענת המנהל המיוחד לאחר מתן צווי הכינוס, והמנהל המיוחד אף הגיש בקשה בעניין לבית המשפט של פשיטת רגל (בש"א 3745/08)". וכן לסעיף 15 להסכם הפשרה, שם נקבע: "המנהל המיוחד יוותר על טענותיו כנגד החייבים בנוגע לסך הנ"ל של 11,000 ₪ שנתקבלו במסגרת עסקת תנובה". בסעיף 18 להסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי עם אישורו של הסכם זה על-ידי בית המשפט של פשיטת רגל, לא תהיינה לצדדים להסכם זה כל תביעות או כל טענות מכל מין או סוג שהוא בקשר עם הנושאים המפורטים בהסכם.

5.לטענת המנהל המיוחד, ביום 02.01.2013 פנתה אליו הרוכשת וטענה כי בקופת המושב הצטברו כספים נוספים מעבר לסכום של 11,000 ₪ הנ"ל הנובעים ממכירת מניות תנובה. לטענת הרוכשת, הרוכשים הם הזכאים לקבל כספים אלו. המנהל המיוחד פנה למושב וקיבל את עמדתו ביום 08.01.2014. בסעיף 2 לעמדה זו, טען המושב כי עמדתו היא שהכספים שייכים לקופת הכינוס, אולם לנוכח המחלוקת שהתגלתה עם הרוכשים לאור טענתם כי הם אלו הזכאים לקבל את הכספים לידם, מבקש הוא לקבל צו מבית משפט של פשיטת רגל למי מהצדדים עליו להעביר את הכספים.

6.לאור עמדה זו של המושב, פנה המנהל המיוחד בבקשה מספר 45, היא הבקשה שבפניי. בתמצית, טוען המנהל המיוחד שהסכם הפשרה הסדיר אך ורק את עניין הסך של 11,000 ₪, אולם לא חסם כל טענה עתידית בנוגע לתקבולים נוספים הנובעים מעסקת תנובה. המנהל המיוחד טוען כי הזכאות לקבלת הכספים הנובעים ממכרת מניות עסקת תנובה התגבשה עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה. בעניין זה מציין המנהל המיוחד שהסכם המכר הראשון בוטל, ולפיכך יש למנות את המועדים בהתאם. עוד טוען המנהל המיוחד שגם הסכם המכר הראשון לא התייחס כלל למניות תנובה והמכר הוגדר אך ורק כנכס המקרקעין עצמו. מכל הטעמים הללו ביקש המנהל המיוחד להורות למושב להעביר את הכספים לקופת הכינוס.

7.בקשה מספר 45 הועברה לתגובת החייבים, המושב, הכנ"ר והרוכשים. החייבים הביעו את עמדתם כי מצטרפים הם לבקשת המנהל המיוחד. לטענתם, אין כל ממש בטענות הרוכשים לפיהן זכאים הם לקבל את יתרת הכספים במסגרת עסקת תנובה ומצד החייבים לא הייתה כל כוונה להקנות לרוכשים את הכספים הללו במסגרת עסקת המכר. המושב אף הוא הגיש תגובה וטען כי לעניות דעתו הכספים מוקנים לקופת הכינוס, אולם ציין כי הוא אדיש לשאלה ויקבל על עצמו את החלטת בית המשפט.

8.הרוכשים מצדם הגישו תגובה וטענו כי הסכם הפשרה נועד להביא לסיום את כל המחלוקות שעמדו באותו זמן על הפרק, ובכלל זה עניין המניות, כפי שרואים מה"הואיל" ה-13 ומסעיף 15 להסכם הפשרה. לטענת הרוכשים, על מנת לסיים מחלוקות אלו נאותו הם לשלם תוספת משמעותית של 175,000 ₪, וזאת כשכספי תנובה כבר עמדו על הפרק. הרוכשים הפנו למכתב שקיבלו מהמושב ביום 24.08.2011 בו הודיע המושב לרוכשים שיתרת כספי תנובה שייכת להם. מכל הטעמים הללו, ביקשו הרוכשים את בית המשפט לקבוע שכספים אלה שייכים להם.

9.המנהל המיוחד דחה את תגובת הרוכשים, ולטענתו הרוכשים אינם מצביעים על עילה כלשהי שבדין מכוחה ניתן לראות אותם כזכאים לכספים הנ"ל. לטענתו, כאמור הסכם המכר הראשון בוטל ואין כל מקום להפנות אליו. לטענתו, הסכם הפשרה מתייחס אך ורק לסכום של 11,000 ₪ ובמסגרתו ויתר המנהל המיוחד על טענותיו כנגד החייבים לגבי סכום זה, הא ותו לא. המנהל המיוחד טוען שהוויתור על הסך של 11,000 ₪ כנגד החייבים, ויתור שניתן בין היתר לנוכח העובדה שהחייבים איבדו את קורת הגג שהייתה להם, אינו מצמיח זכויות שלא היו קיימות לטובת הרוכשים. המנהל המיוחד טוען שהמכתב אשר נשלח בזמנו על-ידי המושב אף הוא אינו יכול להצמיח זכויות שלא היו קיימות מלכתחילה.