ב"ל 825-09-13 דנה מוראד נ' המוסד לביטוח לאומי

1.הנני ממנה את פרופ' פניג שמואל, מנהל מרפאות חוץ בבית-החולים שלוותא, מטעם בית-הדין בתחום הפסיכיאטרי, כדי שיחווה דעתו בדבר פגיעתה של התובעת.

2.ואלו הן העובדות הרלבנטיות לחוות הדעת:

א.התובעת ילידת 1977.

ב.התובעת החלה עבודתה ב- 1.10.08 כמנהלת מחלקת אפייה בסניף המעסיק ואין חולק כי ביצעה עבודתה במסירות, באחריות ובמקצועיות. התובעת טענה כי חותה בעבודה 3 אירועים חריגים כפי שיפרט להלן

ג.האירוע החריג הראשון - ביום 7.10.11 ערב יום כיפור אירע מקרה בו עובדת בשם אולגה נתפסה בקופה כשמשקל הבורקסים שהיו באריזה היה גבוה מהמצוין על גבי האריזה והתובעת היא זו שארגה את קופסת הבורקסים.

מנהל הסניף מר קובי מסאס אשר עודכן במקרה התקשר לתובעת עוד באותו היום ושאל אותה לפשר האירוע תוך שהוא מנסה לטפול עליה את האשמות בטענה שהקופסה שארזה הייתה סגורה הרמטית.

התובעת ניגשה למר מאסאס ביום 2.11.11 בשעה 14.00 לערך ואמרה שאינה מוכנה ליחס המזלזל כלפיה ובתגובה ענה לה מר מסאס בצעקות רמות, בחוסר אמונה והטחת האשמות בפניה.

התובעת החלה לבכות כשהבינה שמר מסאס חושד בה בשותפות בגניבה ונשבעה בחיי ילדיה והוריה שלא עשתה זאת ,למרות זאת בחר מר מסאס שלא להאמין לה.

ד.עוד באותו יום החלה התובעת לחוש שלא בטוב מבחינה נפשית והייתה נסערת ופנתה למחרת היום לרופא המשפחה וסיפרה לו מה שאירע וקיבלה חופשת מחלה בת יומיים.

ה.האירוע החריג השני – ביום 18.11.11 יום שישי בשבוע, בשעה 13.00 לערך, הגיע מר מסאס למחלקת האפיה באופן פתאומי, פתח את המקפיא בעצבים, הוציא את הקרטונים וזרק אותם תוך שהוא שואל את התובעת בקול רם אם יש לה ספר תהילים ואמר לה להתחילת להתפלל שיתפחו (הכוונה לסופגניות).

לאחר מכן ניגשה התובעת לעובדת בשם דינה, הממלאת תפקיד של מטגנת ואמרה לה שסיימה את עבודתה ומבקשת היא שתיידע את מר מסאס על מנת שיאשר לה ללכת הביתה. מר מסאס בתגובה חבט בחוזקה בידיו על השולחן תוך שהוא צורח בכל רם "עופו מהמשרד" והורה לתובעת בדיבור מאיים ובצעקות "רק תודיעי לי כשאת הולכת כדי שאני אחליף אותך".