בר"ע 20611-07-14 נגריית יקירי אברהם, אברהם יקירי נ' רובין פאר

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופט אלכס קוגן; סע"ש 18240-06-12; החלטה מיום 6.7.14), שבה נדחתה בקשת המבקשים להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף מטעמם.

2. בקליפת אגוז אציין את העובדות הבאות:

   א.המשיב הגיש נגד המבקש 2 (להלן: המבקש) תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. המשיב טען, בין היתר, כי המצלמות בעסק של המשיב תיעדו אירוע של אלימות מצד המבקש, שהוביל לסיום יחסי העבודה בין הצדדים (להלן בהתאמה: התיעוד ואירוע האלימות). עוד נטען כי התיעוד הושמד על ידי המבקש.

   ב.המשיב צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו הקלטה ותמליל של שיחה שנערכה בינו לבין עובד לשעבר של המבקש, מר חמד טבאש (להלן: העד הנוסף). מהשיחה עולה, כך נטען, חיזוק לטענתו כי התיעוד הושמד.

   ג.תצהיר המשיב הוגש ביום 9.12.13 ותצהירי המבקש הוגשו ביום 22.4.14.

   ד.ביום 29.5.14 התקיימה ישיבת הוכחות ובמסגרתה החלה חקירתו הנגדית של המשיב. המשיב ציין כי ידוע לו שהעד הנוסף לא עובד עוד אצל המבקש. כאשר נשאל מדוע לא זימן לעדות את העד הנוסף, המשיב פירט מספר טעמים, ובכלל זה טען כי אינו יודע את מענו של העד הנוסף.

   ה.ביום 24.6.14 הוגשה בקשת המבקש לצירוף תצהיר של העד הנוסף (להלן: התצהיר). המשיב התנגד לבקשה, וביום 6.7.14 נדחתה הבקשה. בית הדין האזורי נימק את החלטתו כך: היתר לצירוף התצהיר כעת, ייתן למבקש יתרון דיוני בלתי הוגן, שכן המשיב כבר החל להיחקר על תצהירו; לו סבר המבקש כי נדרשת עדותו של העד הנוסף, היה עליו להגיש את התצהיר לפני שהחלו ההוכחות; אין מקום לאפשר למבקש מקצה שיפורים כעת לאחר שהחלו החקירות. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

3. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי סבר שהמשיב הוא שיזמן את העד הנוסף על מנת לתמוך בטענה הנוגעת אליו; נוכח טענות המבקש בדיון ההוכחות נדרשת הזמה של טענותיו בנוגע לטעמים לאי זימונו של העד הנוסף; טרם הסתיימה עדותו של המשיב; למשיב לא ייגרם כל נזק מזימון העד הנוסף; למבקש לא יצמח כל יתרון דיוני בלתי הוגן.

4. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואלה טעמיי:

   א.עיון בתצהיר מעלה כי רובו ככולו, למעט הסעיף האחרון שבו, עוסק במחלוקת אודות אירוע האלימות ואודות הטענה כאילו העד הנוסף אישר שהמבקש השמיד את התיעוד.

   ב.לצרכים אלה לא היתה מניעה כי המבקש יגיש את התצהיר ביחד עם יתר תצהירי העדות הראשית מטעמו. הטענה כי ברגיל עדי ההגנה מעידים לאחר עדי התביעה ולכן לא נגרם למשיב כל נזק – לא צריכה היתה לעלות. שכן, בית הדין האזורי נתן צו להגשת תצהירים, והיה על כל אחד מהצדדים להגיש תצהיריו במועד שנקצב לכך. לא ניתן כל טעם של ממש לאיחור בהגשת התצהיר של העד הנוסף. הסברה של המבקש כי המשיב הוא שיגיש תצהיר מטעם העד הנוסף, התבררה כסברה שאינה מתממשת עוד בחודש דצמבר 2013, עת הגיש המשיב את תצהירי העדות הראשית מטעמו.

   ג.היתר לזמן את העד הנוסף בשלב זה, לאחר שכבר החלו שלב ההוכחות והמשיב נחקר, סוטה מסדרי הדיון. השאלה אם להתיר סטייה זו, אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בשים לב לשיקולים שונים – עשיית משפט צדק, גילוי האמת, הגינות דיונית וכיו"ב. ככלל, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית ממין זה, ולא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

   ד.מבלי להיכנס לשאלות על מי מהצדדים היה לזמן את העד הנוסף לעדות מטעמו ומהי המשמעות של אי זימון כאמור, שאלות שמן הסתם יידרש להן בית הדין האזורי – אציין שאם מטרת זימונו לעדות של העד הנוסף היתה תגובה לטענת המשיב בחקירתו הנגדית בעניין הסיבות לאי יכולתו לזמן לעדות את העד הנוסף, ייתכן שהיה מקום להגיע לתוצאה אחרת. גדר הספק נעוץ בשאלה עד כמה מדובר בסוגיה מהותית להכרעה או צדדית לה. אך משהתצהיר אינו מוגבל לעניין זה בלבד, אין צורך להידרש לכך כעת.