תא"מ 453-05-13 קצבר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה שבבסיסה מחלוקת שמאית.

1. הנתבעת 1 ביטחה את רכבו של התובע. ביום 27/11/10 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, לאחריה נבדק ע"י הנתבע 2. בהתאם לחווה"ד שהוגשה, לרכב נגרם נזק שהסתכם בסך 20,178 ₪ ובנוסף, להערכת הנתבע 2, לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור 6% (6,753.60 ₪).

2. אליבא דתובע, בהתאם לחווה"ד שערך השמאי דורון עד, ירידת הערך שנגרמה בפועל איננה בשיעור 6%, כי אם בשיעור 20% (24,500 ₪). לנוכח האמור, דרש התובע את ההפרש בין שתי חווה"ד ושיפוי בגין שכרו של השמאי דורון עד. יצוין, כי התובע טען שביקש לבצע עסקת המרה ("טרייד אין"), אך בשל התאונה התמורה שהוצעה לו היתה בשיעור 57% ממחיר הרכב בלבד. במעמד הדיון טען ב"כ התובע שבשל האמור התובע "הפסיד עסקה", אך בכתב התביעה לא התבקש כל סעד בגין האמור.

    

3. הנתבעים דחו את טענות התובע והדגישו, כי ירידת הערך נקבעה בהתאם לכללים.

    

4. לנוכח המחלוקת השמאית, מונה השמאי חנוך וסרצוג, כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעת שהגיש קבע המומחה כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור 12.5% (14,070 ₪). למען שלמות התמונה ולנוכח טענות התובע בנדון הבהיר המומחה, כי "סכום ירידת ערך שנקבע לאחר תאונה אינו אמור להשלים לחלוטין את הפער שבין מחיר "מחירון" הרכב עובר למועד התאונה לבין מחיר "שוק" של הרכב שלאחר התיקון. קיימים גורמים נוספים המשפיעים על מחיר הרכב שלאחר התיקון, בדומה לרכב שלא עבר תאונה כדון: מצבו הכללי של הרכב- מכני וחיצוני, מצב הסחירות "בשוק" לדגם הרכב ומשא ומתן בין הקונה למוכר".

    

5. כידוע, בית המשפט אמנם אינו חייב לקבל את חוות דעתו של מומחה שמונה על-ידו, אולם דרך כלל, בהעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות הדעת. בנסיבות בהן עסקינן, לצדדים ניתנה האפשרות להתייחס לחווה"ד, אך לא הוגשה כל בקשה בנדון ולא הוצגה כל סיבה שלא לאמץ את חווה"ד כלשונה.

    

6. מסקנת הדברים הינה שעל הנתבעים לשלם לתובע את ההפרש שבין חווה"ד המומחה לחווה"ד שניתנה ע"י הנתבע 2. אשר לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שהחוו"ד לא אימצה אף אחת מהגישות באופן מובהק, כאשר מסקנת המומחה הייתה קרובה מעט יותר להערכתו של הנתבע 2 (פער של 6.5%) מאשר לנטען ע"י התובע (פער של 7.5%), אינני עושה צו להוצאות.