ת"א 411-04 צאלח מוחמד אחמד אסדי ואח' נ' מדינת ישראל

1.פתח דבר 

התובעים הגישו לבית משפט זה תביעה ובה עתרו לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויים בגין הפקעת מקרקעין בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן – "הפקודה").

לאחר הגשת כתב התביעה המקורי הציעה הנתבעת לשלם לתובעים סך של כ- 42,491 ₪ כסכום פיצויים שאינו שנוי במחלוקת. התובעים טענו שהתנאי לקבלת הפיצוי האמור היה שהם יחליטו באיזה מסלול הם בוחרים לקבל את הפיצוי, ולכן הם סרבו להצעה זו.

בפתח הדברים אני רואה לציין שהצדדים הגישו מספר בקשות דחייה מוסכמות בשל כך שבתיקים התלויים ועומדים ב העליון, בעניינם של צדדים אחרים, יש כדי להשפיע על ההכרעה בתיק זה. על כן, נדחתה שמיעת הראיות בתיק זה מעת לעת (ראו: בקשות מיום 5.10.10, 23.1.11, 22.3.11, 23.6.11, 13.6.12, 29.8.12, 2.12.12).

לאחר שמיעת הראיות וקבלת סיכומי טענות הצדדים הגיעה העת למתן פסק הדין.

2.כתב התביעה המתוקן והעובדות הצריכות לעניין 

א.התובעים הם היורשים של מלוא עזבונו של המנוח מוחמד אחמד צאלח הדאיה (להלן – "המנוח").

המנוח היה הבעלים של המקרקעין שלהלן: חלקות 58, 64, ו – 158 בגוש 18983 - בשלמות; 1/8 חלקים מחלקה 127 בגוש 18983; 1/4 חלקים מחלקה 153 בגוש 18983; וחלקות 104 ו- 123 בגוש 18982 - בשלמות (להלן – "המקרקעין"; הנסחים ההיסטוריים של החלקות האמורות צורפו כנספחים ב' – ח' לכתב התביעה המתוקן).

ב.ביום 25.10.1962 (להלן – "המועד הקובע") הפקיעה הנתבעת את זכויות המנוח במקרקעין בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור).