עמ"נ 5444-05-14 ברוך נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכירה הראשית להפקדת עירבון בגובה 5,000 ש"ח, בגדר ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם התשנ"ב - 1992 (להלן: "ועדת הערר" ו"חוק התגמולים" או "החוק" בהתאמה) מיום 13.3.14, אשר דחתה את בקשת המבקש להכיר בה כאסיר ציון.

לטענת המבקש בשנת 1980 הוא וקבוצה נוספת של יהודים ילידי אתיופיה התארגנו למסע עלייה לארץ. במסגרת פעילות זו קבעו הוא וחבריו את מסלול המסע לארץ ישראל ואף זייפו את אישורי המעבר הנדרשים. במהלך המסע נתפס המערער יחד עם חבריו נכלא ועבר עינויים קשים. תביעתו הראשונה להכרה נדחתה על ידי הוועדה בטענה כי על פי העדויות שהוצגו בפני הוועדה המבקש נכלא לתקופה של 15 יום בלבד. לאחר מספר גלגולים בהם דיון בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה הגיע התיק לוועדת הערר אשר דחתה, ברוב קולות, את בקשת המבקש בטענה כי לא הוכח בפניה כי המאסר היה בשל פעולה ציונית. המבקש הפנה לפסק הדין שניתן לאחרונה בע"ר (י-ם) 45276-10-13 פנינה לגיסה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.11.13) (להלן: "עניין לגיסה")), שם נקבע כי לנוכח מהות ההליך, שעניינו התייחסות המדינה למי שפעל למענה וסבל בשל כך, ראוי שלא לחייבו בערובה להבטחת הוצאות המדינה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקש לא הציג כל ראייה בדבר מצבו הכלכלי ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי בשונה מפסק הדין שניתן בעניין לגיסה, שם הוכרה המבקשת כאסירת ציון על תנאי, במקרה דנן לא הוכר כלל המבקש כאסיר ציון שכן הוועדה דחתה למעשה את טענותיו העובדתיות בדבר פעולתו הציונית. עוד טוענת המשיבה כי אין באמור בפסק הדין בעניין לגיסה, אשר ניתן בפני ערכאה מחוזית, בכדי לשנות את הקבוע בהוראות הדין. בנוסף טוענת המשיבה כי הערעור משולל סיכוי וכי עניינו של המבקש נידון ונדחה בפני 3 ערכאות.

המבקש בתגובה לתשובת המשיבה הפנתה לפסק הדין שניתן ברע"א 8098/01 רחמים נגד ליגד (מיום 21.11.01) (להלן: "עניין רחמים") שאוזכר בפסק הדין בעניין לגיסה, שם נקבע כי ניתן להגיש השגה על החלטת המזכיר הראשי בלי קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי של המבקש, וזאת כאשר העירבון שנקבע חורג בתכליתו מתכלית הפקדת העירבון. במקרה דנן טוען המבקש, אין הצדקה לחייבה בעירבון וזאת לנוכח מהות ההליך והסיכוי הנמוך לחיובו בהוצאות, כאשר מחומר הראיות הקיים בתיק עולה כי המערער ישב כשנה בכלא בשל פעילותו למען המדינה ואף עונה קשות, בעוד בעניין לגיסה הוחלט לפטור את המבקשת מפטור מאגרה על אף ששהתה בכלא תקופה שאינה עולה על 6 חודשים.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הבקשה, וכן את תגובת המשיבה (המתנגדת לבקשה) ואת תשובת המבקשת נחה דעתי כי דינה להתקבל.

תכלית העירבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. כאשר מוגשת בקשה למתן פטור מעירבון, ישקול בית המשפט את מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , 17.10.2007; רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט , 22.8.2010).

לעומת זאת, כאשר עסקינן בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכיר הראשי בדבר גובה העירבון, נקבע כי ניתן להגישה "בלא קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי" ולפיכך הטענה העומדת ביסוד הליך זה אינה נעוצה במצבו הכלכלי של המבקש, אלא בחריגה של שיעור העירבון שנקבע מתכלית הפקדתו של הערבון. (וראו לעניין זה תקנה 430סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן: "התקנות"); עניין רחמים לעיל; בש"א (ת"א) 19980/08 דורון טל נ' יונה גרשי (ניתן ביום 16.12.2008); עניין לגיסה לעיל, בפסקה 6).