פ"ל 287-10-14 מדינת ישראל נ' בכר

להלן החלטה בבקשה לגילוי ראיה חסויה.

רקע: העתירה לגילוי הראיה החסויה הוגשה ע"י ההגנה בתיק דנן אשר בו מואשם העותר (הנאשם) בכך שנהג ביום 27/7/14 בשעה 8:35 במונית ברחובה של עיר כאשר עפ"י הנטען הוא בלתי מורשה לנהיגת סוג רכב זה , ללא ביטוח, וכשהוא מציג לשוטרים שעיכבו אותו לביקורת, רשיון נהיגה שלא הונפק ע"י משרד הרישוי.

דיון בעתירה התקיים בהתאם לסעיף 46 לפקודת הראיות .

מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות.

עמדתי היא כי העניין שקיים באי גילוי הראיה גובר על העניין שבגילויה.

אציין כי לא נעלם מעיני שאין לדעת "תבונת סניגור" (כלשון הפסיקה הידועה) ואולם במקרה זה בולט הדבר שיש להעדיף את האינטרס של אי גילוי הראיה החסויה על פני גילויה.

הנאשם – יש לזכור – מואשם בביצוע עבירות הקשורות למסמכי רישוי.

מתקיים קושי מובנה לראות הכיצד גילוי וחשיפה של מקור המידע בדבר שימוש נטען בסמים אגב נהיגה ע"י הנאשם, יתרום להגנת הנאשם מפני עבירות המסמכים המיוחסות לו.

ההגנה – הן בבקשתה בעתירתה בכתב - והן בטיעוניה בעל פה – לא הצליחה לטעמי להצביע – ולו באופן התחלתי וקלוש – במה יסייע לה לדעת זהות המקור שמסר את המידע אודות השימוש הנטען בסמים וזאת כאמור – יש לשים לב - כדי להתגונן בפני אישום שבו יידרש בית משפט לתעבורה להכריע באם הנאשם נהג או לא נהג במונית ביום האירוע כבלתי מורשה לנהיגת מונית או עשה או לא עשה שימוש ברשיון שלא הונפק ע"י משרד הרישוי.

וזאת אשאל – ולא אקבל תשובה : מה לי אם המידע אודות סמים היה נניח מידע מוטעה (או מוטעה לעת בדיקה נתונה) באם אגב עיכוב הנהג התגלה והוברר (עפ"י הנטען) שהנהג איננו מורשה לנהוג במונית ?

במה יועיל – במשפט תעבורה בכתב אישום שעינינו רשיון נהיגה – באם תדע ההגנה ותחשף לשמו של המקור שהביא לידי עיכוב הנהג בכביש ?