עמ"י 144-08-14 מדינת ישראל נ' אל עוברה(עציר)

<#7#>

אין צורך בתשובה.

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 31/07/2014 (כב' השופטת טיקטין עדולם), בה נדחתה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ונקבעה למשיב חלופת מעצר בית מלא, הפקדה וערבויות.

הבקשה בפני בית משפט השלום הייתה בקשה לפי סעיף 17ד לחוק המעצרים. על פי הצהרת תובע ולפיה, יש כוונה להגיש כתב אישום בגין חבלה במזיד ברכב, בשל מניע גזעני. זאת, כאשר הסתיימה החקירה וקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב חרט באמצעות אבן על גבי 11 כלי רכב צלבי קרס. הפעולה בוצעה בישוב להבים, שם עובד המשיב עם בני משפחתו בחלוקת עיתונים.

המשיב הודה במעשה במשטרה ופירט את המניע, שאכן ניתן לראות בו מניע גזעני, שכן מדובר בתגובת כעס קבוצתית, בגין האירועים המתרחשים כעת בעזה. המשיב הסביר בחקירתו כי כואב לו על הילדים המתים ברצועת עזה "עשיתי על מכוניות סמל של היטלר... שהיטלר הרג יהודים והיהודים שונאים אותו ובגלל מה שקורה בעזה רציתי שהיהודים יזכרו מה קרה להם".

בית משפט השלום קבע כי קיימת עילת מעצר מחמת מסוכנות. יחד עם זאת, הורה על חלופת מעצר וזאת, בשים לב לכך שמדובר בבחור בן 19, ללא עבר פלילי, העובד למחייתו.

עמדת המדינה היא כי רמת המסוכנות ממעשים שכאלה, נוכח המצב הביטחוני בו אנו שרויים היא כזו שאינה מאפשרת חלופת מעצר. המדינה מדגישה כי מדובר בתקופה בה יש אטמוספירה ציבורית קשה ומתוחה ויש שלהוב יצרים. המדינה מעריכה כי ביצוע פעולות כאלה, על רקע גזעני ובהקשר לאירועים של מבצע "צוק איתן", מלמד על מסוכנות אישית של העורר ועלול גם לגרום להתנהגות מסוכנת של אחרים. המדינה מדגישה כי אין מדובר באירוע נקודתי, אלא 11 כלי רכב לאורך שני רחובות, דבר המלמד על תעוזה ודחף מסוכן.

המדינה בהודעת הערר התייחסה גם לעבר הפלילי של בני משפחה אחרים ומודגש שלא הבנתי את הרלוונטיות של הטענה הזו.

המדינה הפנתה להחלטתו של כב' השופט א. ואגו שניתנה בעמ"ת 42698-07-14 בה התקבל ערר על החלטת שחרור, בגין פעולות שנעשו על רקע מבצע "צוק איתן". יאמר מיד כי ההחלטה של כב' השופט ואגו עסקה באלימות מסוכנת הרבה יותר, יידוי אבנים במסגרת של התפרעות קשה והמונית, לרבות תקיפת שוטרים. במקרה דנן, מדובר באלימות נגד רכוש, אשר בו ביטוי גזעני, כאשר המעשה של המשיב לא נעשה בקבוצה, אלא כאשר הוא לבדו.

יש להניח, כי אלמלא היה מדובר בתקופה קשה במיוחד לא צריך היה חלופת מעצר כה נוקשה כמעצר בית. מאידך גיסא, אין בעובדה שמדובר בתקופה סוערת, כדי להביא לניתוק מהכללים הבסיסיים המקובלים בסדר הדין הפלילי. אף שישנה מסוכנות בהתנהגות המשיב, מסוכנות לרכוש ובמידה עקיפה ומועטת יותר מסוכנות כללית לגרימה לשלהוב יצרים, בשל המניע הגזעני, עדיין מדובר בסיכון מתון, יחסית, ודי בחלופת המעצר שנקבעה כדי להשיג את מטרות המעצר.