החלטה 4986-09, 4613/07

המבקשים עותרים לכך שבית המשפט יקבע כי ביצעו את הצווים השיפוטיים שבגין אי ביצועם נקבע בתיק זה (פסק דין מיום 23/6/14) כי ביזו את בית המשפט, ומשכך אינם מחוייבים בתשלומי קנסות שהוטלו עליהם לאכיפת ביצוע הצווים.

בפסק הדין נקבע כי אישור מצד המשיבה (היא המבקשת בהליך עצמו) בדבר ביצוע הצו הרלבנטי לכל מבקש (משיב בהליך עצמו) הוא זה שיחלוט מסקנה בשאלה האם הצו בוצע אם לאו, על כל המשתמע מכך לעניין החבות בקנסות. השאלה העולה במסגרת בקשה זו הינה האם ניתן אישור כזה אם לאו, וזאת בשים לב להודעה שהתקבלה מצד המשיבה ביום 14/8/14 לפיה הפעילות במקרקעין נמשכת, בצירוף דו"ח פיקוח בדבר ביקור במקום מיום 11/8/14.

באשר לשני המבקשים הראשונים, הרי שבחינת טענות הצדדים בבקשה זו מגלה כי אין כל מחלוקת בעניינם. מבקשים אלה מצידם מציינים כי ביצעו את הצו המוטל עליהם, משמע פירוק הגדר וסילוק מכונת הגריטה, וזאת ביום 23/8/14. המשיבה מצידה לא מתייחסת בתגובתה לבקשה כלל וכלל אליהם, אלא רק למבקשת 3, ואף לא מתייחסת כלל לצו ההריסה בו חוייבו, אלא רק לצו הפסקת השימוש בו חוייבה המבקשת 3.

אשר על כן, במסגרת הבקשה שבפניי קיימת הסכמה מכללא לפיה מבקשים 1,2 ביצעו את הצו הרלבנטי להם, אם כי זאת עשו רק ביום 23/8/14. טרם מועד זה כבר התגבש לגבי כל אחד ממשיבים אלה הקנס הראשון נשוא פסק הדין, שהרי המועד הרלבנטי לקנס זה הינו 25/7/14. משכך, יש לחייב כל אחד מהם בתשלום קנס זה, אך לא מעבר לכך.

באשר למבקשת 3, הרי שטענת המשיבה בתגובתה הינה כי זו ממשיכה להפר את הצו הרלבנטי לה, הוא צו הפסקת השימוש במקרקעין, ככל שמדובר בשימוש לא מותר. אולם עיון בטענה לעומקה, מעלה שמדובר בטענה שהינה בגדר מסקנה משפטית ולא בגדר עובדה.

שכן, כעולה מסעיף 5 לתגובה, המשיבה אינה חולקת עובדתית על טענת המבקשת 3 שביום 24/7/14 היא הפסיקה הפעילות במקרקעין בהן עסקינן תוך העברת המקרקעין בשכירות משנה לחברה אחרת, בהסכמת בעלי המקרקעין. הדברים אף משתלבים עם דו"ח הפיקוח מיום 11/8/14 ממנו עלה שהמבקשת 3 עזבה את המקרקעין ופועלת בהם חברה אחרת.

בסעיף 6 לתגובתה המשיבה חולטת את מסקנתה המשפטית לפיה בכך המבקשת 3 ממשיכה השימוש במקרקעין. אולם אין זו המסקנה המשפטית הנכונה. משמעות ההשכרה בשכירות משנה הינה הפסקת שימוש מצד המבקשת 3 שלאחריה מתחיל שימוש של החברה החדשה. לשימוש החדש אין למבקשת 3 כל זיקה, כך שיוצא שמאותה עת היא כבר אינה מבצעת כל שימוש, אסור כמותר, במקרקעין.

המשיבה אף משווה מהלך זה של המבקשת 3 למהלך שהביא בזמנו להחלפת הפעילות במקרקעין בין המבקשים 1,2 לבין המבקשת 3. אולם דווקא השוואה זו היא הנותנת לעניין הפסקת השימוש מצד המבקשת 3. שכן, בפסק הדין (בסוף עמוד 60 ותחילת עמוד 61) קבעתי מפורשות שאותה החלפת פעילות בזמנו היתה בגדר הפסקת השימוש מצד המבקשות 1,2, וכך ביצעו את צו הפסקת השימוש באותה עת.

אשר על כן, ביום 24/7/14 המבקשת 3 הפסיקה להפר את הצו השיפוטי הרלבנטי לה. מועד זה חל טרם התגבש הקנס הראשון נשוא פסק הדין, מועד שהיה יום 25/7/14. משכך, אין מקום לחייבה בכל קנס.