ת"א 371-06-13 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' נ' בן שמואל ואח'

עיון בבקשת ההבהרה שהוגשה מטעם הנתבעים מעלה כי התביעה העיקרית הוגשה בתיק זה כבר ביום 2/6/13. רק ביום 3/10/13 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו ורק כעבור עוד 14 חודשים (ביום 28/12/14) מצא הנתבע להגיש כתב תביעה שכנגד. כך הגם שכבר ביום 18/5/14 נקבעו כלל המועדים להגשת תצהירים בתיק העיקרי ונקבע המועד לשמיעת הוכחות.

מאיליו יובן כי אין לקבל איפוא מצב בו בשלב זה יסכל דיון בתביעה שכנגד את הדיון שנקבע זה מכבר בתביעה העיקרית.

אפנה בעניין זה להוראות סעיף 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיהם:

"53.(א)נתבע המסתייע בנימוק שיש בו כדי לבסס תביעה שכנגד יגיש, נוסף על כתב ההגנה, כתב תביעה שייקרא כתב תביעה שכנגד; בכתב תביעה שכנגד יצוין מספר ההליך בתביעה המקורית שהוגשה נגדו.

(ב)תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית."

עוד אפנה לדברי כב' השופטת ד' דורנר ברעא 210/00 טל שלומוביץ ו197- אח' נ' שיכון עובדים בע"מ ,פ"ד נד (2) 69, 71 לפיהם:

"אחד המקרים שבהם ראוי להפריד את הדיון בתביעה שכנגד מהדיון בתביעה העיקרית הוא כאשר יגרום האיחוד לסרבול ההליכים ולעיכוב בירור התביעה העיקרית יתר על המידה. כך, למשל, קבע השופט זוסמן בע"א 96/74 רון נ' חזן [1], כי יש להפריד את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד, שכן "הדבר מתקבל על הדעת, שאם בשלב זה תצורף התביעה שכנגד יסתבכו העניינים נוספות" (שם, בעמ' 237). ראו גם ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קו. "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מן פורצהיים ... שבו נקבע כי יש צורך להפריד את הדיון, משום שהתובע בתביעה העיקרית זכאי לכך שבירור תביעתו לא יימשך למעלה מן הדרוש..."

מובן כי יפים הדברים בדיוק לענייננו.

תוצאת האמור אני מורה כי בדיון הקבוע ליום 28/4/15 יישמעו אך ורק העדים הרלוונטיים לתביעה העיקרית ואך ורק אלה עליהם הודע במועד הגשת תצהירי עדות ראשית כפי שנקבע בהחלטתי מיום 18/5/14 ובהמשך לכך בהחלטתי מיום 28/12/14.

לא יישמעו בתיק העיקרי כל עדים נוספים.

עם זאת כמבוקש הן בבקשה שבפני והן בבקשה מספר 9 במסגרתה ניתנה ההחלטה מיום 28/12/14, ניתן יהיה לשמוע כעדים בתיק, עדים אשר הגישו תצהירים במסגרת העתירה הנזכרת.