פ"ה 948-10-14 אבו אחמד נ' עיריית נצרת

1.לפניי בקשת המבקש, אשר הוגשה ביום 14.2.15, לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 10.2.15 ולפיה יעבור המבקש למשרדו החדש אצל המשיבה, בתוך 7 ימים.

2.המבקש טוען כי העברתו המיידית תסב לו נזק, שכן המשיבה צפויה לערוך שינויים במקום העבודה הנוכחי, מה שימנע את אפשרות החזרתו למקום עבודתו. כמו כן, לדעתו, סיכוייו בהליכי הערעור גבוהים.

3.הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, ובמקביל, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטה, עד קבלת תגובת המשיבה ומתן החלטה בבקשה.

4.תגובת המשיבה הוגשה ביום 22.2.15, בה הודיעה כי היא מתנגדת למבוקש, בכל תוקף. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור הינם קלושים, כי המבקש לא צירף תצהיר התומך בבקשתו וכי ממילא לא צויין דבר קיומן של נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הכרעת בית הדין ניתנה על יסוד הסדר דיוני לתקופה מוגבלת וכי הבקשה אינה מהווה אלא נסיון כושל לדחות את הקץ.

המסגרת המשפטית – 

5.על פי תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, חלות בבית הדין לעבודה תקנות 466 עד 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") בעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בערעור.

6.הוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בעיכוב ביצוע ובסעד זמני, תוקנו ביום 12.3.2013 וזו לשונן:

"(א)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

 (ב)הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו."