ת"ת 729-02-15 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרבאתי

לפניי התנגדות לביצוע תביעה וכן בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד.

1.המבקש טוען כי לא קיבל כל אזהרה וכי לא בוצעה לידיו מסירה כדין. לטענתו, נודע לו על התיק כאשר בירר לגבי תיקי הוצל"פ (מזונות) שמתנהלים נגדו. לגרסתו, הגיש את ההתנגדות בתוך 30 יום מרגע שנודע לו על התיק, שכן בהיותו גרוש, אין לראות במסירה לגרושתו מסירה כדין.

באשר לטעמי ההתנגדות, המבקש מעלה כי אינו חב למשיבה דבר, וכי כתב התביעה אינו מגלה את מקור החוב, אופן חישובו והתקופה אליה הוא מתייחס. כן טוען כי לכתב התביעה לא צורף הסכם התקשרות והוראת הקבע הינה על שם גרושתו מה שמלמד על העדר אחריותו לחוב . המבקש אף טוען כי גם החוב המצוין בחשבונית כחוב קודם אינו מוכר וידוע לו.

2.המשיבה מתנגדת להארכת המועד ו/או לקביעה כי ההתנגדות הוגשה בתוך הזמן הקבוע בדין. לשיטתה, מדובר באיחור של כ- 3 חודשים ויש להראות טעם מיוחד. טעם כזה יזכה את המבקש בהארכת מועד ככל שמדובר בעניינים שאינם בשליטת בעל הדין המבקש את הארכה, בשונה מהמקרה דנן. על המבקש להראות טעם בעל משקל, וטעם כזה לא ניתן. המשיבה מעלה כי ביום 25.09.11 בוצעה המצאה בכתובת המבקש כפי שהיא רשומה במרשם האוכלוסין לידי אשתו, אשר חתמה על גבי אישור המסירה שצורף. יתרה מכך, טוענת המשיבה, ביוני 2011 התנהל מו"מ, בטרם נפתח תיק ההוצל"פ, והיה ניסיון בין הצדדים להסדיר את עניין החוב. לפיכך אין לקבל את טענת המבקש כי לא ידע על החוב. מדובר בלקוח של המשיבה, בעל קו טלפון 02-5828889, החל מחודש אוקטובר 2010. הוראת הקבע בה שילם המבקש הינה על שם אשתו. המשיבה אף מצרפת לתגובתה פרטי הזמנת עבודה להתקנת הקו מחודש אוקטובר 2010 וכן חשבונית עסקה וטופס הזמנת רשת אלחוטית מחודש יולי 2010.

3.המועד להגשת בקשת רשות להתגונן קבוע בתקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). לפיכך, חלה על הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות תקנה 528 סייפא, המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו".

הטעמים המיוחדים הנדרשים בתקנה 528 אינם עשויים מעור אחד. הדרישה בקשר אליהם יכולה להשתנות באופן מהותי בין עניין אחד למשנהו, בהתאם לטיב וסוג ההליך, עבורו מבוקשת הארכת המועד, כפי שמציין הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' (החלטה מיום 15.03.01; פ"ד נ"ה(2) 904):

"טעם מיוחד כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו

משהו?... קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה".

4.בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, ובית המשפט נטה להיענות לבקשות בעניין זה, רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו כגון במקרה דנן (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה, וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132).