טופר נ' סופר - דוש בע"מ ואח'

1. הנתבעות 1-2 ביקשו לצוות על הנתבעת 3 למסור לעיונן את כל המסמכים שעמדו לעיונו של המודד שחיווה דעתו מטעם הנתבעת 3. בתשובתה, הנתבעת 3 מונה את המסמכים השונים שעמדו בפני החוקר וביניהם "דוח חקירה מטעם הנתבעת מס' 3". לגביו היא טוענת: "כמובן שדו"ח החקירה לא יועבר לידיה של באת כח הנתבעות מס' 1ו-2. רק לשם סיבור האוזן יצויין כי גם הנתבעות מס' 1 ו – 2 אוחזות בדו"ח ח'קירה אותו סירבו לחשוף בפני הח"מ. בבחינת "נאה דורש – נאה מקיים", ובשים לב לכללי העיון, הרי שהנתבעות מס' 1 ו -2 יאלצו להמתין עם העיון במסמך זה". בין שאר המסמכים שפורטו, מסמכים שכבר הוגשו בדרך כלשהי לבית-המשפט ותצלומי תצ"ר, אשר השיג המודד מאתר אינטרנט הפתוח לעיונם של מודדים. הנתבעות 1-2 עמדו על בקשתן וביקשו שהנתבעת 3 תצטווה למסור להן את המסמכים ללא דיחוי, בשים לב לקרבת הדיון, או שחוו"ד המודד תוצא מתיק בית-המשפט ולא תשמש כראיה במשפט.

2. בית-המשפט אינו רשאי לבסס את מסקנותיו על ראיות שנסתרות מעיני הצדדים. בית-המשפט אינו רשאי להסתמך גם על חוו"ד מומחה המסתמך בעצמו על ראיות נסתרות. הנתבעת 3 הגישה חוו"ד מודד מטעמה. חקירת המודד קבועה ליום 29.3.15 והנתבעת 3 מסרבת לחשוף את חומר הגלם שעליו מבוססת חוות-הדעת. אם תתקבל דעתה, אין כל טעם לחקור את המודד. ברור שבלי לראות על מה ביסס את דעתו, אין כל תכלית לחקירתו.

מרגע שהגישה הנתבעת 3 חוות-דעת מודד הנסמכת על דו"ח חקירה, הפך דו"ח החקירה לחלק מחוות-הדעת ולא ניתן להסתירו. לא ברור מדוע סבורה הנתבעת 3 כי "כמובן שדו"ח החקירה לא יועבר...", שכן בתגובתה היא לא טענה לחיסיון מוחלט שלו. ככל שהיה בכוונתה לטעון כן, היא עצמה שמטה את הבסיס לטענה בכך שעל אותו מסמך ביססה ראיה שהגישה בעצמה.

3. בהמשך טענה הנתבעת 3 "בשים לב לכללי העיון, הרי שהנתבעות מס' 1 ו -2 יאלצו להמתין עם העיון במסמך זה." דומה שהדברים מתייחסים לרע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב וההלכות המסתמכות עליה, המאפשרות גילוי מאוחר של מסמכים כדי ליישב בין חובת הגילוי (וניהול ההליך האזרחי "בקלפים פתוחים") לבין חקירה יעילה של עדים על ידי הפתעתם. נראה שהנתבעת 3 מתעלמת מכך שהלכת סוויסה יצרה מנגנון דיוני שאינו מופעל מעצמו ואינו מובן מאליו. חובת גילוי המסמכים היא הכלל. עיכוב הגילוי הוא החריג. את החלת החריג יש לבקש. בית-המשפט רשאי להתיר את עיכוב הגילוי לאחר שעיין במסמך.

4. ההחלטה הדיונית מיום 28.7.14 שקבעה את סדרי הגשת הראיות בתיק זה התייחסה במפורש להסדר האמור. צויין בה שמי שמבקש לעכב הגשתה של ראיה כגון דו"ח חוקר יציין זאת במפורש בעת הגשת ראיותיו ויציג לבית-המשפט בישיבתו הקרובה את המסמכים הדרושים להכרע בבקשה. ביום 4.11.14 הגישה הנתבעת 3 את ראיותיה. היא לא הגישה כל בקשה בנוגע לדו"ח החקירה. גם בדיון שנערך ביום 8.2.15 לא הציגה לעיון בית-המשפט על מסמך שלגביו התבקש עיכוב העיון. מכאן שהנתבעת 3 אינה רשאית לעכב מיוזמתה ועל דעת עצמה את חשיפת דו"ח החקירה ובית-המשפט אף לא התבקש להתיר לה זאת.

5. ישיבת ההוכחות קבועה ליום 29.3.15. המשך עיכוב הצגת המסמכים שלהם נזקק המודד להכנת חוות-דעתו מפריע ליכולתם של ב"כ הצדדים האחרים להכין את חקירתו הנגדית. העובדה שבשלב כה מאוחר של ההליך עדיין לא גולו המסמכים מהווה חריגה דיונית חמורה. הנתבעת 3 תגלה לאלתר את כל המסמכים שעליהם ביסס המודד את חוות-הדעת שהוגשה – ותמסור את העתקיהם למבקשות. אם לא יגולה כל התיעוד במלואו עד יום 22.3.15 תראה הנתבעת 3 כמי שסיכלה את חקירתו הנגדית של המומחה מטעמה.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ה, 17 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.