בפ"ת 253-03-15 מדינת ישראל נ' ע'

מונחת בפניי בקשה להאריך את פסילתו המנהלית של המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה) עד לתום ההליכים ואף מעבר לשישה חודשים.

ביום 9.2.14 נפסל המשיב מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום (עד ליום 11.3.15), על ידי קצין משטרה, זאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

בכתב האישום נטען כי ביום 9.2.14 שעה 07:26 לערך, נהג המשיב כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת סמים, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

בבקשתה טענה המבקשת, כי המשיב נעצר על ידי בלשים בעקבות מידע מודיעיני, ונדרש למסור דגימת שתן לשם איתור סמים, אך סרב .

המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1986, ולחובתו 14 הרשעות קודמות בתעבורה, ובהן נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, ועוד. מחומרת העבירה עולה, לטענת המבקשת, כי יש בהמשך נהיגתו של המשיב משום סכנה לציבור ולביטחון עוברי הדרך.

בדיון בפניי, הוסיפה ב"כ המבקשת כי לפי הפסיקה די במידע מודיעיני כדי לבסס חשד סביר לנהיגה בשכרות, וכי בחקירתו הודה המשיב כי הוא משתמש לפעמים בסם מסוג גראס, אך טען כי זהו סם קל.

משמעות הסירוב למסור דגימה הוסברה למשיב, אך הוא עמד על סירובו.

בנוסף נטען כי על פי הפסיקה יש לראות את המסרב למסור דגימה לשם בדיקת שכרות כמי שנהג בשכרות ברמה גבוהה.

ב"כ המשיב טען שאין להאריך את הפסילה המנהלית בשל הטעמים הבאים:

1. המשיב לא קיבל עובר לדיון את כתב האישום או את הבקשה להארכת הפסילה, אלא הודע לו באופן טלפוני 5 ימים לפני הדיון, כי עליו להתייצב בבית המשפט. התנהגות זו נוגדת את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

2. החיפוש שנערך ברכבו של המשיב היה בלתי חוקי היות ולא הוסבר למשיב כי זכותו לסרב לחיפוש, וכי סירובו לא יפעל לחובתו. בסופו של יום לא נמצא בחיפוש ברכב סם, ולא נמצאו סממני שכרות בהתנהגות המשיב, ומכאן שלא קיימת מסוכנות בנהיגתו של המשיב.

3. לא הוסבר למשיב כי סירוב למסירת דגימה לשם בדיקת שכרות כמוהו כנהיגה בשכרות.